ר' יוסף שמן בן הרה"ג שלום שמן ז"ל, נולד בצנעא בשנת התרנ"ח (1898) משלוח ידו היה סופר סת"ם, עסקן ואיש חינוך, מלא תורה, נעים הליכות וירא ה'. עלה ארצה במרבד הקסמים בשנת התש"י (1950) תחלה כיהן כרב במושב תעוז ע"י ירושלים, לאחר מכן נתמנה לרב בעיר הרצליה. הוא חי בארץ 11 שנה, ונתבקש לישיבה של מעלה בחודש ניסן התשכ"א (1691) כבן 63 שנה במותו, נקבר בירושלים. לגבי מאסרו של המחבר הנזכר בקונטרסו, שמענו מפי הזקנים כזאת: פעם דיבר המחבר בדבר פרשת לוט ובנותיו ושמעו מוסלמי אחד, אשר היה קנאי ועם הארץ. מוסלמי זה נתכעס מדברי הרב והביאו לדין באשמת הטלת דופי בלוט, והרב ישב בכלא כחמשה עשר יום.
בעקבות מאסרו נתעוררו מנכבדי היהודים בעיר צנעא, הרב יחיא יצחק הלוי ז"ל. ר' יוסף צאלח (גילי) ור' יוסף נחום ז"ל, ששימש באותה עת במשרת "עאקל" ופנו לאחד מחכמי המוסלמים אשר ידוע היה בהגינותו ובלמדנותו. בהשפעתם ניאות אותו מלומד לבדוק בספרות המוסלמית ובעיקר בספר "אלכאשג'רי" ומצא אישור כי דברי רב יוסף שמן נכונים. אולם נתקשו חכמי המוסלמים לזכות את רב יוסף שמן ז"ל, בדינו ולשחררו, מחשש לכעס ההמון, ולכן יצא פסק דינו לעונש מלקות. בהיות הנאשם תלמיד חכם ובסיועו של השוחד, שכוחו רב לו ליישר ההדורים, נמצא פתרון לבעיתו של האסיר. שר בית הסוהר קיבל דמי לא יחרץ, והוא דאג להלביש את הנאשם במעיל עור, הנקרא "קצירה", מתחת לבגדיו והלקה אותו בהתאם לפסק הדין, והיה המולקה מזעק בקול רם, למען ישמעוהו למרחוק. לאחר מכן הודיע הסוהר כי ביצע את פסק הדין, ורב יוסף שמן שוחרר ממאסרו.
כתיבת תגובה