אמרו עליו על הרה"צ יעיש קורין זיע"א. הרב יעיש קורין היה סוחר והוא גר בכפר אל מועיצירה ומידי פעם כשמתאסף לו סחורה כמו בתי שוקיים של נשים מרוקמים בשש ומשי היה נוסע מעירו אל מעיצירה לעיר המדינה תעז. והיות והוא אחד מבני עלייה המקובלים, לא היה מבזבז רגעים לחנם ואפילו בדרכים. ובאחד הימים נסע מהבית בכיוון לתעז. ובפרט שהדרך שהיה עובר בקרבת אחד המקומות המקודשים של הגוים. וכמובן היה תמיד כשהיה הולך בדרך מתעטף בטלית שלא יסתכל בדברים טמאים. באותו היום התעטף כרגיל והתכונן לעשות איזה תיקון. היה נוסע ועושה איזה כוונות כמו שהוא יודע. רק הוא כשהוא נוסע על החמור והוא מעוטף, כל עוברי דרך יהודים וגוים יודעים שזה מארי יעיש. הגוים היו מהללים: איזה יהודי קדוש. יום אחד עבר על יד המקום המקודש של הערבים אלשיך עבד אל רחמן. היו שם ערבים הבאים להשתטח על הקבר הזה. כרגיל כשהם יוצאים ממקום האליל היו יוצאים בשמחה ובמצב רוח מרומם. הצדיק כשהגיע לשם הוריד את הטלית על עיניו שלא יסתכל בהם, אבל אלה הערבים שהשתטחו כשיצאו ראו את הצדיק מעוטף. פתאום רעדה אחזתם. התחילו להתבונן למה היום השתנה המצב לרעה עליהם. התחילו כל אחד שואל את חברו איך הוא מרגיש. וחבירו עונה לו מרגיש בכל רע. התחיל הויכוח ביניהם. למה כל פעם כשהם יוצאים מקבר האליל ברוח מרומם ושמחים והיום בהפך. היתה ביניהם ערבייה ממשפחת עשירים ומלומדים. אמרה להם אתם רואים היהודי עבר לפנינו. הוא עשה לנו את כל הרעה הזאת. והרב לא ידע מאומה ממה שקרה לערבים. וממשיך בכוונותיו. רצה והשיגה אותו גערה בו ואמרה לו מה אתה עושה סוגר על הפנים שלך ומכשף עלינו. נתנה לו סטירה והלכה לה. והוא לא ענה כלום. ולא פתח המכסה מעל פניו. כאילו שלא קרה כלום. וממשיך בדרכו ובכוונותיו. עם שהלכה הערבייה פתאום גל צפורים. עפים עליה מימין ומשמאל סוטרים לה על פניה מעל ראשה בלי הרף. כל מה שבורחת וצועקת רודפים אחריה וסוטרים אותה. היא צועקת הצילו הערבים בני לויתה לא קרה להם כלום. אבל רצו להציל אותה. מגרשים הצפורים מעליה והצפורים עוד מגבירים השתוללותם וסוטרים על הפנים שלה. ובשום אופן לא יכלו לגרש את הציפורים. שאלו אותה אולי עשתה רעה למי שהוא כי רואים בזה יד אלקים. זה לא טבעי. אמרה להם גם אני רואה שזה עונש מן השמים. אני סטרתי לחכם היהודים ואחרי שסטרתי לו קרה לי כל הצרה הזאת. אבל הצפורים לא הרפו ממנה אפילו בשעה שהיא הודתה שזה בגלל החכם. ניגשו הערבים בני לויתה אל הצדיק ומבקשים ממנו מחילה בעד הערבייה. אמר להם אני לא עשיתי לה כלום. אולי מן השמים הענישו אותה. ניגשו אליה אמרו לה מהר תבקשי סליחה מן החכם לפני שיגמרו אותה הציפורים. רק הוא יעזור לך. אם חטאת נגדו. רצה אחריו ובוכה. הציפורים עושים את המלאכה בנאמנות גמורה מבצעים שליחותם בלי עצלנות, צועקת אל הצדיק תסלח לי תרחם עלי עוד מעט אמות. נלוו אליה אנשים וכולם מבקשים סליחה ממנו שירחם עליה ויסיר את הגזירה מעליה. אמר להם אני לא עשיתי לה כלום. זה מן השמים, לא ממני. ואם הענישו אותה מה אני אעשה- לה. הערבייה רצה ושכבה לפני החמור. ומתוודה ואומרת אני אשמה אני חטאתי אני התנפלתי עליך חנם תוך שרירות לב השטן הטעה אותי. אשמתי גדולה והגעתי לצרה גדולה זאת. אני מתחננת תרחם עלי. אם לא הענשת אותי תמחול לי כי אני חטאתי. ותתפלל עלי שיסורו הציפורים ויפסיקו להכות אותי כדרכם של עם ישראל רחמנים בני רחמנים. ריחם עליה ועשה לה היתר. וברחו הציפורים הזהיר אותה שעוד פעם אל תראה עצמה גדולה ותשפוט כל. אחד לפי ראות עינה. ולא תרים ידה לא על גדול ולא על קטן. ומאותו היום היתה נזהרת בכבוד היהודים יותר מבני עמה וברוך עושה רצון יראיו:
כתיבת תגובה