הרב מנחם מנצור היה אב בית הדין בעיר עדן. היה בעל הדרת פנים. גאון בתורה וחסיד גדול. כל יהודי עדן וגם האמיר שהיה שם כולם הכירוהו והוקירוהו. באחד ימים עבר ר' מנחם בשוק ערבי כשהוא נועל נעליים ברגליו. אחד השרים המוסלמים בראותו את הרב עובר והוא נועל נעלים ברגליו מצוחצחות ויפות. השר נגש אליו וסטר לו על לחיו לעיני כל מי שהיה על ידו. ויאמר המוסלמי לר' מנחם. איך הרהבת בנפשך לעבור כאן ואתה נועל נעלים. הרי יודע אתה שאסור ליהודי לנעול נעלים בעברו כאן. ר' מנחם לא דיבר עם השר המוסלמי מאומה. אך מיהר ללכת משם. ובדרכו לביתו נכנס למקוה וירד לטבול את כל גופו. וילך מיד לבית הכנסת להתפלל. בהכנס הרב מנחם לבית הכנסת ביקש את השמש. ויאמר לו אני מתפלל כאן ליד ארון הקודש. ואתה עמוד נא בפתח בית הכנסת. וכראותך מוסלמים נושאים מטת מת. הכנס אלי מיד והודיעני. הרב עמד ופתח את ארון הקודש והתפלל בכוונה עצומה. סגר את עיניו וישר את רגליו ולא זז ממקומו. השמש מילא בקשת הרב ויעמוד על פתח בית הכנסת. שעות אחדות חלפו. ולבסוף נכנס השמש לתוך בית הכנסת ויאמר לר' מנחם. מארי ראיתי המון רב של ערבים נושאים מטת מת. והם עברו מכאן לפני רגעים אחדים. זאת היתה לויה גדולה. הרב סגר את ארון הקודש. ויאמר כן יאבדו כל אויביך ה'. וילך מיד לביתו. בידעו כי המת היה השר שסטר על לחיו. דבר מות השר נודע לאמיר. ויאמר האמיר בלבו. הלא הבוקר ראיתי את השר. ואיך זה מת מיד. חקר בדבר? ונודע לו כי השר סטר על לחיו של הרב היהודי. ויאמר אכן זה מעשה הרב היהודי. ויזמן האמיר את ר' מנחם ובבת צחוק על פניו, אמר מה זה יא מנחם. לא הנחתו אפילו שעה אחת. ויאמר הרב. יא אמיר שתחיה לאורך ימים. אני לא עשיתי מאומה. רק הוא קיבל ענשו מן השמים. ז"א קיבל ענשו מה' יתברך שמו: המוסר יעקב טוב מן עדן:
כתיבת תגובה