"ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם" (שמות י"ט, י')
בפסוק זה המופיע בפרשתנו רואים אנו שהלבוש של אבותינו היוצאים ממצרים הוא שמלה. ידוע המדרש האומר שבזכות מה נגאלו אבותינו ממצרים? בזכות שלא שינו שלושה דברים והם: שמם, לשונם ומלבושם, ר"ת "שלם". ממדרש זה למדים אנו שישנו עניין עצום בשמירת השם, הלשון והלבוש. אבותינו במצרים לשמר את שלושת הדברים הנ"ל בכל תקופת גלותם והינם העדה היחידה ששימרה בשלמות את שלושת הדברים הללו, ראיות לכך ניתן למצוא בכך ששמותם של יהודי תימן הם שמות יהודיים ובכך 
שכל הגברים ידעו את שפת הקודש ובכך שלבושם של היהודים בתימן היה שונה מלבושם של הגויים בתימן. בלבושם של יהודי תימן ניתן למצוא סודות רבים, כגון: שסדר קשירת המאס'ר (מטפחת) סביב הכובע הוא כמו שמבואר בתלמוד. כמו- כן יהודי תימן נהגו לעשות שני קרעים בשולי שמלתם (קמיץ, כופתן), כזכר לחורבן בית המקדש. אף בדורנו ממשיכים אנו יוצאי חלציהם של היהודים מתימן להעניק לילדינו שמות יהודיים, אנו גם משתדלים בשעת התפילה וקריאת התורה להשתמש בשפת אבותינו שהיא שפת הקודש האמיתי, אך מדוע איננו ממשיכים ללבוש את לבושם של אבותינו הקדושים ומתלבשים כמו יהודים יוצאי אירופה שידוע לנו בבירור שאבותיהם שינו את לבושם היהודי?
האם מתביישים אנו בלבוש אבותינו? הרי נוכחנו לדעת שעניין רב נמצא בלבוש זה. יהי רצון שנצליח לחזור וללבוש את הלבוש היהודי האמיתי כמו אבותינו בתימן ויתקיים בנו הפסוק המופיע בפרשתינו "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי, ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ".
כתיבת תגובה