סמוך למקום מגוריו היה אדם יהודי נשוי ליתומה בת טובים, וכל הכנסתו היה מבזבז על שתית ערק. (מקצועו פושט עורות וחוטב עצים) אשתו עובדת ברקמה, וגם מה שהיא מרויחה לוקח ממנה. הגיעו למצב כזה, שלא רק אין מה לאכול אלא גם ללבוש.

 היתה מתבישת לצאת החוצה, לסוף פנתה האשה ברוב יאושה אל מ"ו רצון בן עמרם. הזמין אליו את האיש, והחל לגלגל אתו בדברים, עד שהסיחו לדבר על ענייני ביתו ונגע בענין אשתו ותלונתה. קפץ האיש על רגליו והחל צועק, מה! האשה מוציאה את דבתי רעה? ידע הרב שהאשה אינה מכזבת. ענה הרב. וכי מי אמר שהאשה היא שהתלוננה? דרש האיש וכי מי זה שדבר באזניך דברים כאלה? ענה הרב, הכרת בוודאי את חותנך בן הטובים ז"ל שהיה אדם כשר וירא שמיים, בא אלי בחלום הלילה, ותבע ממני בתוקף להוכיחך על יחסך לבתו. ולא, הוא עומד לתבוע אותך לבית הדין העליון. עניתי לו. חלומות שוא ידברו, אולי אני חולם חלום, וזה לא אתה המדבר אלי, ועוד, כולנו מכירים את האיש ולא שמענו עליו שמץ דבר. ענה לי. בוא אתי לביתו, ואראה לך את סל המזון ריק, ואת הארגז של הבגדים ריק מלבוש, ואפילו ריח אוכל אין בבית, רק בקבוקי ערק ריקים, וריח ערק בבית, עניתי לו, לך, שהנך רוח של מת, אולי מותר לך לחטט בבתי זרים, ובלילה אבל לי אסור להכנס לבית שאינו ביתי בלי רשות, וכל שכן בלילה. ענה לי. אם אסור לך ללכת אביא את הבית לכאן וכך היה הביא את הבית לכאן סמוך למטתי והראה לי את תוכנו, מיד נפל האיש לרגלי הרב ואמר עזור נא לי רבי. הרב אסף מידי נדיבי העם מתן בסתר, והאיש קנה בגדים לאשתו, וכך אמר לאיש, בני! מה שתרויח מחטיבת עצים יהיה לפרנסת ביתך כהלל הזקן, ומה שתרויח מפשיטת עורות, יהיה לצורך הרגלך, וכך אמנם היה ומאז שררו שלום ושלוה במשפחה.