הפסח רומז לאדם כשהוא עדין בחור, ונקרא פסח, משום שהאדם כשהוא עדין בחור הוא כאליו פוסח על שתי הסעיפים, שיצר הטוב יועץ לו טובה ויצר הרע יועץ לו רעה, ולפיכך אסור החמץ בפסח שהוא רמז ליצר הרע שלא ישאיר האדם בו יצר הרע כלל. ונצטוינו בז' ימים שהן רמז לשבעים שנה אם יזכה האדם כמו שאמר הכתוב (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו'.
וחג העצרת נקרא ככה מפני שכבר נעצר האדם קצת מעשות מעשים שצריכים גבורה, והוא חמשים לספירת העומר כנגד שנת החמשים שנה של האדם, וביום שבועות נתנה התורה, רמז לאדם שירבה בעסק התורה וימעט בעסקיו שכבר ימי הזקנה קרובים שיזכהו הקב"ה להזקין.
וחג הסוכות נקרא ככה מפני שצריך האדם לחשוב כאילו הוא יושב בסוכה בעולם הזה והבית העיקרי הוא העולם הבא, ולפיכך נקרא חג האסיף שהוא רומז לאסיפת האדם. ונתוסף בו יום אחד שהוא רמז לשמונים שנה שמיני עצרת. ומצאתי קרוב לזה בספר מנורת המאור.
כתיבת תגובה