בס"ד
ייחודה של יהדות תימן / מאת: משה עמרני קרית ארבע
מתוך עיתון "לפני המחנה"
יהדות תימן זכתה וזוכה לשמר מסורת קדומה, הן במצוות, הן במבטא, והן במנהגים.
במרוצת כל הדורות נכנסו מנהגים שונים ליהדות תימן, אך בהרבה מקרים המנהגים החדשים לא באו על חשבון המנהג הקדום.
ובשל כך גם בימינו אנו, ישנם אצל יהדות תימן מנהגים שייחודיים רק ליהדות תימן מתקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל.
ישנם מנהגים שנשתמרו ביהדות תימן מתקופת בית המקדש, לדוגמא, תרגום קריאת התורה, ואמירת ההלל בקירוי.
ישנם מנהגים שנשתמרו אצל יהדות תימן, והינם כתובים במשנה ובתלמוד, לדוגמא אכילת צלי בליל הסדר לאחר חורבן בית המקדש, ואיסור אכילת בשר רק בסעודה מפסקת לפני תשעה באב.
ישנם מנהגים שנשתמרו ביהדות תימן מתקופת הגאונים, לדוגמא נוסחות "תרומה הבדילנו" ו"אתה גאלת" שחברם רב סעדיה גאון, שנוהגים לומר בליל הסדר, וסדר ההושענות לרב סעדיה גאון שנוהגים לומר בחג סוכות, וברכת "לפדות את הבן" שהיא היפך דעת הרמב"ם, ומכאן הוכחה שגם שקבלו יהודי תימן את הרמב"ם כמרא דאתרא לא ביטלו נוסחאות ומנהגים קדומים אף על פי שהרמב"ם סובר אחרת
ישנם מנהגים ודינים שנשתמרו אצל יהדות תימן , אשר הינם כתובים ביד החזקה של הרמב"ם, דוגמאות: חליטת הבשר, תוספת הדסים בלולב, וברכת "על נטילת ידיים" על אכילת דבר שטיבולו במשקה.
ישנם מנהגים שנשתמרו אצל יהדות תימן, אשר הינם כתובים בשולחן ערוך של רבי יוסף קארו, דוגמאות: ענית אמן לאחר יתברך בקדיש, אמירת התחלת הקדושה על ידי שליח הציבור לבדו, והסדרת התפילה בחגים.
ואפילו יש מנהג של האר"י הקדוש שנשתמר רק אצל יהודי תימן, והוא תקיעת שופר שלושים קולות בעלות השחר בראש השנה, לפי מנהג הבלדי, כפי שכתב מהרי"ץ בתכלאל עץ חיים.
בתקופות קדומות היו עוד עדות שנהגו מנהגים אלו, אך רק אצל יהדות תימן הם נשתמרו, כי ייחודה של יהדות תימן, לא לבטל את הישן מפני החדש, ורק אם יש מנהג חדש שאינו משנה מנהג קדום הוסיפו אותו.
בהזדמנות זאת, יש להזכיר לשבח את מהרי"ץ, שרצה לשמר מסורת קדומה, כדי שחס וחלילה לא תעלם, ותימצא רק בספרי ההיסטוריה, הגנזכים, והארכיונים.
מהרי"ץ בחוכמתו המרובה ראה שכבר בתקופת סבו, רבים מהציבור נטו ונוטים אחרי סידורי הדפוס החדשים שהגיעו לתימן, כי בתימן כמו בשאר העולם, בהגיע סידורים אלו, חלה תמורה במנהגי המקום, ועם הזמן, הנוסח של הסידורים החליף את הנוסח המקומי,
ניתן לשער כי תהליך המעבר מהנוסח הקדום לנוסחאות הספרדים לא היה בבת אחת, והוא כנראה התפרס על כמה דורות, כי יהודי תימן במרוצת כל הדורות לא היו צריכים סידורים כדי להתפלל הן בימי החול והן בשבתות, כי הם ידעו את התפילות בעל פה, כי כפי שידוע אצל יהדות תימן ישנם קטעי תפילה שנאמרים על ידי שליח הציבור בקול רם, והציבור אומרים את אותם קטעי תפילה עם שליח ציבור בלחש, וישנם קטעי תפילה שכל הציבור אומרים אותם ביחד, בשפה ברורה, ובהשוויית הקול ובאותה נעימה, ותפילות אלו הושרשו אצל יהודי תימן מקטנות.
ניתן לשאול, אז למה בכל זאת רכשו יהודי תימן את הסידורים הללו, אם הם לא התפללו על פי הנוסח שלהם?
והתשובה היא שתכלאל כתב יד לוקח לכתוב זמן רב, וגם התשלום עליו הוא בדמים מרובים, לכן לא כל אחד יכל להרשות לעצמו ללכת לסופר ולהזמין כתב יד כל שהוא, וכשהגיעו סידורי הדפוס, הם הגיעו בכמויות, ומחיריהם היה זול בהרבה מכתבי היד, לכן רבים קנו אותם, ובעיקר השתמשו בהם הצעירים, ואותם צעירים כשהם בגרו ובניהם אחריהם, החדירו או המירו אט אט טקסטים מסידורי הדפוס על חשבון הטקסטים שבנוסח הקדום, עד שבסופו של התהליך הועדף נוסח הסידורים החדשים על פני הנוסח הקדום, תהליך מעבר מסידורי כתב היד לסידורי הדפוס היה לא רק בתימן, אלא בכל מקום בעולם שהיו בו יהודים.
ניתן היה לראות בתימן מגמה הפוכה, כשהודפסו בארץ ישראל התכאליל עץ חיים ותפילת כל פה, הם נשלחו לתימן, ועם הגיעם רבים חזרו להתפלל בנוסח בלדי.
כפי שהזכרנו, מהרי"ץ נולד לתוך הסיטואציה של המעבר מהנוסח הקדום לסידורי הדפוס, ואף הוציא את תכלאל עץ חיים מהדורה קמא שהוא מושתת יותר על סידורי הדפוס של נוסח הספרדים,
מה גרם למהרי"ץ לחזור בו מנוסחאות הספרדים לנוסח הקדום? כנראה שהוא לא רצה לצאת נגד רבותיו שהוא העריך וכיבד, והם מארי דוד משריקי מחבר שתילי זיתים, והנשיא שר שלום עראקי שהיו מתפללים בנוסח שאמי.
על אף רצונו לחזור למנהג הקדום, מהרי"ץ כנראה חשש שאם יכתוב את התכלאל רק על פי הנוסח הקדום, הציבור ברובו לא ינהג כך, כי בפועל רבים כבר נוהגים אחרת, על כן מהרי"ץ הוציא את תכלאל עץ חיים במהדורה שניה, שבו מצד אחד, שימר את כל הברכות על פי הנוסח הקדום (למעט ברכת "הפורש סוכת שלום" לאחר קריאת שמע בשבתות וחגים) ומצד שני הוסיף תוספות מסידורי הספרדים, לדוגמא, שישה מזמורים והפיוטים "לכה דודי" ו"בר יוחאי" בערב שבת, הווידוי בשני וחמישי, מזמור "יענך" פיטום הקטורת ו"עלינו לשבח", בעקבות ייחודו של סידורו של מהרי"ץ, זכו וזוכים רבים מיהדות תימן להתפלל את שמע וברכותיה, ואת תפילת העמידה על פי הנוסח הקדום.
לעניות דעתי, גם נוסח השאמי לפחות של מרכז תימן, שימר מנהגים קדומים בזכות עלייתם על הכתב בתכלאל עץ חיים של מהרי"ץ, ועל אף ההבדלים בין הנוסחאות זוכים אלו שמתפללים בנוסח השאמי לשמר מסורות קדומות, דוגמאות: "הפתיחה של ברכות השחר "אדון העולמים", פיוטי שמחת תורה, אמירת "תרומה הבדילנו" ו"אתה גאלת" בליל הסדר, אמירת ההלל בקירוי בחג סוכות ובליל הסדר, והסדרת התפילה בחגים.
בהזדמנות זאת יש להזכיר שגם מנהגי הנוסח השאמי וגם מנהגי נוסח הבלדי, יסודם בהררי קודש, אלו ואלו דברי א–להים חיים.
שימור המנהגים הקדומים מצד אחד, וקבלת מנהגים אחרים במרוצת הדורות שנשתמרו רק אצל יהדות תימן, הן הם העדות של רצף היסטורי של העולם מברייתו ועד ימינו אנו, שימור המנהגים היא הוכחה מוצקה שלא מאן דהו בשנה מסוימת המציא את התורה, כי הן בתנ"ך והן בספרות התורנית (משנה, גמרא, גאונים, ראשונים ואחרונים) ישנו הרצף היסטורי עד ימינו אנו. אין עוד עם או דת בעולם כולו, שיש לו רצף היסטורי כמו שיש לעם ישראל, וזו יחודו של עם ישראל, שתורתו תורת אמת.
על כן, ישנה חובה להמשיך ולדבוק במסורת אבות, שנבנתה מתקופת משה רבינו שקיבל את התורה מסיני ועד ימינו אנו, וכן עלינו להמשיך להתפלל לפי נוסחאות התפילה, ולנהוג מנהגים, כפי שקבלנו אותם מאבותינו, ולא ליצור עוד אפיקים חדשים בזמנינו, כי כפי שהוכח שהם המנהגים הקדומים הם העדות לאמיתות ספרי הקודש של עם ישראל בכל הדורות, ובעזרת ה' בזכות שימור המנהגים ונוסחאות התפילה, לא נהיה החוליה האחרונה בשרשרת, ובנינו ימשיכו את מסורת יהדות תימן לפחות עד ביאת הגואל, במהרה בימינו, כן יהי רצון.
כתיבת תגובה