"כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו" (שמות י"ח, ט"ז) פסוק זה המופיע בפרשת הקודמת מתאר בפנינו את תפקידיו של משה רבינו ע"ה מול העם. ברצוני לתאר בפניכם את תפקידיו של המארי בתימן מול העדה. תפקידים רבים היו מוטלים על כתפיו של המארי, כגון: קידושין, גרושין, להסמיך שוחטים ובודקים, לעשות שטרי מקח וממכר, לפסוק בענייני מזונות, לחלק עזבונות, לענות לשאלות שהיו מגיעות מרחוק ועוד עניינים רבים שבין אדם לחבירו. בנוסף, לכל סעודת מצווה היה מוזמן אחד מהמווארין והוא תמיד היה הפותח בשירה ואף אחד לא היה שר לפניו. אף מהכיבוד שהיה מוגש על השולחנות לא היה נוגע איש מהציבור עד שהמארי היה מברך. המארי בתימן היה משרת את הציבור שלא על מנת לקבל פרס והיה מקבל שכר פעוט מקופת ההקדש. בצורכי הציבור בכדי שיוכל לתחזק את ביתו. כבוד רב חלקו אבותינו למווארין בכל אתר ואתר וידעו להעריכם על פעילותיהם הרבות למען הציבור. מדוע אנו בדורנו איננו יודעים להעריך את הרבנים בני עדתינו? ידוע לי אישית על רבנים גדולים בני עדתינו שנוסעים באוטובוס לצרכי ציבור. מדוע רבני עדתינו צריכים לנסוע באוטובוס (ולשלם מכיסם!!!) בזמן שלרבנים בני עדות אחרות יש נהג ורכב צמוד? יהי רצון שכל אחד מאיתנו יכבד בעוד מעט את רבני עדתינו ובכך יקבלו מעט שכר על פעולותיהם הרבות שהרי בסופו של דבר אנו אלו שנהנים משירות זה.
23
ינואר
כתיבת תגובה