מאז ועד היום: מכתב על תלאותיהם
של יהודי תימן בשנת תש"ט בפרסום ראשון
לאור המצב הקשה השורר בארץ ישראל בימים אלו, והציפייה לרחמי שמים מרובים ולהצלת העם מפני הסכנות המאיימות עליו – אקטואלי מאין כמותו הוא המכתב הנחשף כאן לראשונה מאוסף ידידנו הר"ר שגיב מחפוד הי"ו ובית "נוסח תימן".
המכתב, שעליו חתומים חמישה חכמים, נשלח מהיישוב אלגלילה אשר במחוז תעיז שבדרום תימן, ונזכר בו גם היישוב אלקומעה הנמצא אף הוא בסביבתו. הנמענים הם הרב יעקב שריבום שהיה מנהל מחנה חאשד ויחיאל כסאר שגם הוא היה מפעילי העלייה הבולטים.
המכתב נשלח בחודש סיון תש"ט, בשיאה של העלייה הגדולה מגולת תימן לארץ ישראל, והיהודים שעדיין התגוררו ביישובי תימן מתארים את הסבל שעברו מתושבי תימן המוסלמים מאז שהחלו היהודים לעלות בהמוניהם לארץ ישראל. המקומיים בזזו וגנבו את רכושם של היהודים, התכחשו לחובותיהם ואף הטילו עליהם מיסים, עד שנעשו שרויים בדוחק רב ובעניות נוראה. הכותבים מבקשים את עזרתם של הנמענים, פעילי הציבור, וממתינים לתשובתם כיצד ניתן לסייע למצבם הקשה.
כדרכם של יהודי תימן, המכתב עשיר בלשונות התנ"ך – "ארבעה ועשרים" בפי רבותינו – ומאמרי חכמינו ז"ל, ובפרסומו להלן צוינו חלקם.
**
היום ב' ט"ו לחודש סיון התש"ט.[3]
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.[4]
שלם וכל טוב יגיע אל מעלת ידיד נפשינו, עטרת ראשינו, הרב הנגיד נ"י פ"ה ע"ה[5] מאיר עיני הגולה, מרנא ורבנא החכם השלום יעקב שריבום יצי"ע.[6]
שלם אלף, על מעט קלף, לשר האלף, אדונינו מ"ו[7] האדיר והחכם, גולת הזהב, הידיד והנאהב, הלא הוא מרן יחיאל ן'[8] שלמה כסאר יצי"ע.
להודיע למעלת הרבנים שאנחנו בצער גדל מפני שיעבוד המלכיות, הן מגזל ממון, הן מעלילות המאורעות. מתחדשות צרות על צרות, צרות אחרונות משכחות הראשונת,[9] עד שהראשונה פקודה אחרונה ממהרת לבא. המלכיות קונסים אותנו בבוקר ובערב. ומשהתחיל ענין עלית א"י[10] כל אחד מהערבים תקף מה שתחת ידו, הן כסף, הן בהמות, הן קרקעות, הן תבואות. ויש בידינו שטרות הנקראים בל"ע[11] אסנאד,[12] ולא רצו לשלם מה שבתוכם. ויש כסף שאינו בשטר, סך הכל ט"ו אלפים ריאלת. עכשיו אדוני, עינינו ועיני כל ישראל תלויות אליכם להגיד כדת מה לעשות בדרוש הנזכר במהרה, לפי שאנחנו עלובים על זה ומסורים תחת ידם, צעקנו ולא נענינו.
ויש מעם בני ישראל עניים ודביקים בעושׂם, אין להם מה לאכול, לא עוזר ולא סומך, אפילו מזון יום א' אין להם. הלך ממון שבידם אצל הערביים בעלילות שקרים, והכל בשביל שנאה על עלית א"י. אויה לנו כי גבר אויב,[13] תחת ג' רגזה ארץ,[14] תחת עבד כ"י.[15] בבקר נאמר מי יתין ערב.[16] עבדים משלו בנו פורק אי"מ.[17] חנונו חנונו אתם ריעינו ואדונינו, מהרו וחושו והעלונו ופדו אותנו מיד אויבינו ומבקשי רעתינו. שומו שמים על זאת, כי רבו עלינו צרות מלמנות ועצמו מלספר. היינו כרחל לפני גוזזיה נאלמה.[18]
דעו לכם ידידים שלא הגדנו לכם ממקרי הזמן אלא א' מני אלף, אין אנחנו יכולים לישב אפילו יום א' מענין יוד אלקמעה מוטלים ברחובות בצער גדול. ותשובתכם הרמתה מהרה תצמח. ונחתום בשים שלם מעיר אל גלילה.
מ"ו יודא בלא"א יפת אלאכשם יצ"ו
מ"ו סאלם ן' בלא"א עואץ' ימיני
מ"ו סלימאן ן' עואץ' ימיני
מ"ו חסן ן' יודא גחרבי
נסים ן' יעקב רצ'יע
[1] לישועתך קויתי ה' (בראשית מט, יח).
[2] עושה שמים וארץ (תהלים קכא, ב).
[3] אמנם בשנת תש"ט היה ט"ו בסיון ביום ראשון.
[4] דניאל יב, ג.
[5] נר ישראל פאר הדור עמוד הימיני.
[6] ישמרהו צורו יחיד עולם.
[7] מורנו ורבנו.
[8] בן.
[9] על פי ברכות דף יג ע"א.
[10] ארץ ישראל.
[11] בלשון ערבי.
[12] שטרות, והמכוון לשטרות חוב.
[13] איכה א, טז.
[14] משלי ל, כא.
[15] כי ימלוך (שם כב).
[16] דברים כח, סז.
[17] אין מידם (איכה ה, ח).
[18] ישעיה נג, ז.
כתיבת תגובה