19
אפריל
| לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת אַחֲרֵי מוֹת |
| מוקדש לע"נ רבותינו מרן הגר"ש קורח ומרן הגר"ע בסיס זיע"א |
| פרק ט"זג' – וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד.כ' – וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי – לשון מהרי"ץ כאן – לפי שהחי"ת קמוצה מפני ההפסק, לפיכך הה"א בסגול. וכשתהיה פתוחה גם כן החי"ת פתוחה, עַ֣ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ (פסוק הבא).פירוש לפירושו, בדרך כלל כאשר תבוא ה"א הידיעה לפני האות חי"ת תנוקד בפתח, אך כאשר האות חי"ת מנוקדת בקמץ תנוקד הה"א בסגול.ל"ד – וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את – תיבת וְהָיְתָה מלעיל והזא"ן בתיבת זֹּאת בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את (יז ז).פרק י"זג' – אִ֥ישׁ אִישׁ֙ – מנהגינו בקריאת תיבות זהות הסמוכות זו לזו לזקוף מעט תיבת אִישׁ הראשונה, שלא יישמע כתיבה אחת. וכן בהמשך הפרשה ובשאר מקומות. וישמע מפי בקי כדי שלא יתמיה השומעים.פרק י"חכ"ג – לְרִבְעָ֖הּ – הה"א במפיק. ולקמן פרשת קדושים (כ טז) לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ בלא מפיק ה"א. לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת קְדֹשִׁים פרק י"ט ג' – וְאָבִיו֙ – יבטא הוא"ו בסוף התיבה כמשפטה שלא יישמע וְאָבִיב. וכן בכל מקום. ה' – תִּזְבָּחֻֽהוּ – ייתן לב לא לבלוע בקריאתו את האות ה"א בסוף התיבה שלא יישמע תִּזְבָּחוּ. י"ד – וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹק֖יךָ – תיבת וְיָרֵאתָ מלעיל והמי"ם בתיבת מֵּאֱלֹהֶיךָ בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרק וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹק֖יךָ (פסוק לב).וכבר כתבתי בכמה מקומות (עיין בפרשת ויחי על הפסוק שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ ובפרשת בשלח על הפסוק אָשִׁ֤ירָה לַֽה֙) שאף על פי שדין זה נוהג רק כאשר התיבה השנייה נקראת מלעיל או שיש בה רק הברה אחת כמו נֵ֣לְכָה נָּ֡א (שמות ה ג), מכל מקום פעמים שהגעיא שבאה בתחילת התיבה השנייה מחשיבה את התיבה לעניין אתי מרחיק כמלעיל. וכאן האות מי"ם מנוקדת בגעיא. כ"ג – שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה אָבִ֧יו וְאִמּ֛וֹ (כ ט). כ"ד – וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת – כאן תיבת וּבַשָּׁנָה֙ בפשטא, ובפסוק הבא וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת בשופר הולך שהוא טעם מוליך. ל"א – אֶל־הָאֹבֹת֙ – יבטא האל"ף בחולם כמשפטה שלא יישמע הָאָבוֹת. וכן בכל מקום. פרק כ' ב' – אִ֣ישׁ אִישׁ֩ – כבר כתבתי בפרשת אחרי מות כי מנהגינו לזקוף מעט תיבת אִישׁ הראשונה שלא יישמע כתיבה אחת. וכן בהמשך הפרק (פסוק ט) כִּי־אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ. כ"ו –וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ – נמסר במוסרה, בכל מקום תיבת וִהְיִיתֶם מלרע, והטעם לכך שבתיבות המסתיימות בהֶם הֶן כֶם כֶן תֶם וכדומה יוטעמו מלרע כיד שיוכל השומע להבחין אם מדובר בלשון זכר או לשון נקבה. אך כאן תיבת וִהְיִ֤יתֶם מלעיל שלא כדרכה מדין נסוג אחור. כ"ז – וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה – גם כאן מנהגינו לזקוף מעט תיבת אוֹ שלא יישמע כתיבה אחת. |
כתיבת תגובה