פרק מ"ז
כ"ח – שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י (נ יז) עַל־לִבָּֽם (שם כא).
פרק מ"ח
ז' – מֵתָה֩ – מלעיל כי פירושה בלשון עבר.והתלשא שמאל מקומה תמיד בסוף התיבה ולא במקום ההטעמה. ובדפוסים סימנו שתי תלשות אחת במקומה בשמאל התיבה ואחת במקום ההטעמה באות מי"ם.
וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ – השי"ן בדגש חזק. וכן בהמשך הפרשה יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם (פסוק יט) אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן (נ יג).
י"ג – בִּֽימִינוֹ֙, מִימִ֣ין – היו"ד אינה יוצאת במבטא. והכלל הוא שכאשר תבוא יו"ד שוואית אחרי אותיות השימוש בכל"מ אינה יוצאת במבטא. וכן בהמשך הפרשה מִֽיהוּדָ֔ה (מט י) ורבים כאלה.
פרק מ"ט
ג' – בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה – האל"ף בתיבת אַתָּה בפתח ומלעיל. וזהו אחד מהמקומות שנמסר עליהם במוסרה שהם יוצאים מן הכלל כי בדרך כלל תיבת אַתָּה שהאל"ף בפתח היא מלרע.
ט' – מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ – יפריד בטפחא בתיבת מִטֶּרֶף כמשפטה, שלא יאבד משמעות הפסוק.
כ"ו – בִּרְכֹת – הכא"ף רפה. למרות שלפי הכלל בג"ד כפ"ת אחרי שווא נח יבוא בהם דגש קל.
ל"א – שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם – בספרים שלנו אין דגש בקו"ף בתיבת קברו, מפני שאין נוהג כאן דין אתי מרחיק כי הטעם בתיבת קָֽבְר֞וּ הוא בהברה השנייה ולא בהברה הראשונה. וראיתי בחלק מהדפוסים שניקדו הקו"ף בדגש וכנראה לדעתם הגעיא שבאות קו"ף דינה כטעם. ויש מקומות שגם אנו מחשיבים הגעיא לטעם ומנקדים בדגש כמו מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ (שמות טו יא)וְעָשִׂ֤יתָ סִּֽירֹתָיו֙ (שם כז ג), אך כאן למנהגינו לא מנוקד בדגש.
פרק נ'
ה' – הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ מֵת֒ – תיבת אָנֹכִי מוטעמת בזרקא. וכן נמצא בפרשת כִּי תִשָּׂא הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ (שמות לד י). ולדעת מסורת התיג'אן שהזכירה מהרי"ץ (חלק הדקדוק שמות שם) כל תיבת אָנֹכִי המנוקדת באחת מהטעמים סוף פסוק אתנחא זקף קטן וזרקא נקראת מלעיל והנעימה בנו"ן. חוץ מארבעה מקומות שנמנו שם. ושיטת הדפוסים שתיבת אָנֹכִי המנוקדת בזרקא נקראת מלרע והנעימה בכא"ף (ואף אם באה געיא באות אל"ף נחשב מלרע כי הטעם הוא הקובע אם התיבה מלעיל או מלרע והגעיא היא רק לייפוי הקריאה). נמצא שלדעת מהרי"ץ בשתי המקומות הללו קריאת תיבת אָנֹכִי מלעיל והנעימה בנו"ן. ובפרשה מפורשה ניקדו בפרשתנו הנעימה בכא"ף וכדעת הדפוסים, ובפרשת כִּי תִשָּׂא ניקדו הטעם בנו"ן וכדעת מסורת התיג'אן והרב במסורת מדויקת לא נתן טעם לכך.
י"ז – שָׂ֣א נָ֠א – יזקוף מעט תיבת שָׂא שלא יישמע שָׂנָא. ודי בכך שיפריד מעט בין התיבות.
י"ח – הִנֶּ֥נּוּ – שתי הנוני"ן בדגש חזק.
כתיבת תגובה