r לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת וַיִּגַּשׁ - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת וַיִּגַּשׁ

20 דצמבר

לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת וַיִּגַּשׁ

פרק מ"ד

ז' –  יָֽלְדָה־לִּ֖י – תיבת יָלְדָה מלעיל והלמ"ד בתיבת לִּי בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן (מה יז) בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע (מו א) אַ֥רְצָה גֹּֽשֶׁן (שם כח).

פרק מ"ה

א' – עָ֤מַד אִישׁ֙ – תיבת עָמַד מלעיל מדין נסוג אחור.

ג' – וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ – כאן בטעם פשטא, ובפסוק הבא וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו בתביר.

ה' –  לְמִֽחְיָ֔ה – המי"ם בגעיא קלה (והשווא שאחריה נח, מפני שבאותיות הגרוניות לעולם לא יבוא שווא נע לבדו אלא שווא קמץ וכדומה ואם יש בהם שווא לבדו בהכרח שהוא שווא נח) כדין כל התיבות בשורש היה ובשורש חיה שתבוא לפניהם אות מאותיות השימוש שהן אותיות אית"ן מש"ה וכל"ב. וכן בהמשך הפרשה וְנִֽהְיֶ֞ה, וְנִֽחְיֶה֙ (מז יט).

ו' – חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים (פסוק יא) אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֑ם (פסוק יג) לָכֶם֩ מֵאֶ֨רֶץ (פסוק יט) אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ (מו ו) נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה (שם כה) נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם (שם כז).

י"ד – בִנְיָֽמִן־אָחִ֖יו  – תיבת בִנְיָמִן מלעיל. וטעם הדבר כמו שכתבתי בפרשת מקץ על הפסוק שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ (לעיל מג ז).

כ' – יָֽלְדָה־לּוֹ֙ – הלמ"ד בתיבת לּוֹ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק וכן בהמשך הפרשה מַה־מַּעֲשֵׂיכֶ֑ם (מו לג, מז ג) הָֽבָה־לָּ֣נוּ (מז טו).

כ"ב – מֵא֣וֹת – יבטא התיבה כמשפטה שלא יישמע מְאוֹת.

כ"ג – כְּזֹאת֙ – הכא"ף בשווא ולא בקמץ.

פרק מ"ו

כ"ו – הַבָּאָ֨ה – בפסוק זה תיבת הַבָּאָ֨ה מלרע, ובפסוק הבא הַבָּ֥אָה מלעיל.

כ"ז – יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.

כ"ט – וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ – האל"ף בשווא והוא נח, וכן בפרשת בשלח וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ (שמות יד ו). בשונה מהפסוק בפרשת מקץ וַיֶּאֱסֹ֥ר אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם (לעיל מב כא).

פרק מ"ז

ב' – וַיַּצִּגֵ֖ם – יבטא הצא"ד כמשפטה שלא יישמע וַיַּשִּׂגֵם (לעיל מד ו).

י"א – רַעְמְסֵ֑ס – העא"ן בשווא נח, אך בפרשת שמות(א יא) רַעַמְסֵס העא"ן בפתח. וייזהר להבדיל ביניהם מפני שכתב רבינו אברהם אבן עזרא שם זה לשונו: רַעַמְסֵס בפתחות העי"ן, ואיננו מקום ישראל, עכ"ל. משמע שהן שתי ערים שונות.

ט"ז – הָב֣וּ מִקְנֵיכֶ֔ם – תיבת הָבוּ הטעם בבי"ת וקריאתה מלרע. וכן בכל המקרא קריאתה מלרע חוץ מהפסוק הֲֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י (איוב ו כב).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן