י"ג – אֶת־מִשְׁכַּ֤ן ה֙ טִמֵּ֔א – יפריד בפשטא בשם השם כמשפטה. ואין מנהגינו להפריד כאן מחמת שינוי משמעות בשם השם יותר משאר מקומות. וכן בהמשך הפרק כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ ה֜ טִמֵּ֗א (פסוק כ).
פרק י"ט
ב' – בָּהּ֙ – בפרק שלפנינו מסתיימות הרבה תיבות במפיק ה"א וייזהר לבטאם כמשפט שלא יאבד את משמעות הפסוק.
ט' – בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד.וכן בהמשך הפרשה עִם־מֹשֶׁ֑ה (כ ג) וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ (שם ח) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה (שם יא) אֲשֶׁר־רָב֥וּ (שם יג) וְאִם־מֵימֶ֤יךָ (שם יט).
י"ב – בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר – יפריד בטפחא בתיבת הַשְּׁבִיעִ֖י כמשפטה ויסמיך בקריאתו את וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לתיבות בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שלא יישמע שלאחר הזאת יום השלישי יטהר הטמא ביום השביעי אלא שנדרשת הזאה גם ביום השביעי ולאחריה יטהר, וכן בהמשך הפסוק. והמדקדקים מקצרים בנעימת התביר בתיבת הַשְּׁלִישִׁ֛י והארכתי בזה במאמר התביר.
י"ג – אֶת־מִשְׁכַּ֤ן ה֙ טִמֵּ֔א – יפריד בפשטא בשם השם כמשפטה. ואין מנהגינו להפריד כאן מחמת שינוי משמעות בשם השם יותר משאר מקומות. וכן בהמשך הפרק כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ ה֜ טִמֵּ֗א (פסוק כ).
כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה – מנהגינו לזקוף מעט תיבת כִּי שלא יישמע כתיבה אחת כִּימֵי. וכן בהמשך הפרק מֵֽי־הַנִּדָּה֙ (פסוק כא) יזקוף מעט תיבת מֵי שלא יישמע כתיבה אחת מֵהַנִּדָּה. וישמע מפי בקי שלא יתמיה השומעים.
מֵ֨י נִדָּ֜ה – היו"ד איננה יוצאת במבטא, וכן בהמשך הפרשה בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה (פסוק כא) מֵ֣י בְאֵ֑ר (כ יז) וכן בכל מקום.
י"ד – בְּאֹ֑הֶל – הבי"ת בשווא. ובהמשך הפסוק בָּאֹ֔הֶל בקמץ.
פרק כ'
ד' – וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ – תיבת וְלָמָה מלרע והמי"ם רפה, וכן בפסוק הבא וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ ובהמשך הפרשה לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ (כא ה). והכלל בזה שכאשר באה תיבת לָמָה לפני אותיות אה"ע קריאתה מלרע והמי"ם רפה.
ח' – קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה – תיבת קַח בטעם מוליך, ובהמשך הפרק קַ֚ח אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן (פסוק כה) ביתיב מוקדם שהוא טעם מפריד.
וְהֽוֹצֵאתָ֨, וְהִשְׁקִיתָ֥ – קריאתן מלרע.
י"ג – שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים – יבטא המי"ם בחולם כמשפטה שלא יישמע הַמָּרִים.
י"ג – רָב֥וּ – הטעם בבי"ת וקריאתה מלרע.
י"ז – נַעְבְּרָה־נָּ֣א – הנו"ן בתיבת נָּא בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק.
פרק כ"א
י' – בְּאֹבֹֽת – יבטא האל"ף בחולם כמשפטה, שלא יישמע בְּאָבוֹת, וכן בפסוק הבא ובכל מקום.
ט"ו – לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר – הלמ"ד בשווא ולא בקמץ.
ל' – וַנִּירָ֛ם – הנו"ן בדגש חזק. וכן בהמשך הפסוק וַנַּשִּׁ֣ים הנו"ן והשי"ן בדגש חזק.
ל"ד – וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ – תיבת וְעָשִׂיתָ מלעיל והלמ"ד בתיבת לּוֹ בדגש חזק מדין אתי מרחיק.
כתיבת תגובה