מאת הרב נתנאל רענן – nr054845@gmail.com כל הזכיות שמורות
פרק כ"ו
א' – וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ – תיבת וְיָשַׁבְתָּ מלעיל והבי"ת בתיבת בָּהּ בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ (כז ה) וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם (שם ז) וְעָבַ֥דְתָּ שָּׁ֛ם (כח לו)מַ֣עְלָה מָּ֑עְלָה, מַ֥טָּה מָּֽטָּה (שם מג) עָלֶ֨יךָ גּ֤וֹי (שם מט, ושמעתי שיש שלא נהגו להדגיש הגימ"ל בדגש חזק) וְעָבַ֨דְתָּ שָּׁ֜ם (שם סד).
י"ב – לַעְשֵׂר – העא"ן בשווא נח ולא בשווא פתח.
ט"ז – בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה תֵּרַ֨ע עֵינ֤וֹ (כח נד) תֵּרַ֤ע עֵינָהּ֙ (שם נו) וְדַאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ (שם סה) אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ (כט ב).
פרק כ"ז
ה' – לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם – קח לך לשון החזקוני (שמות א כא) על הפסוק וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים,בהרבה מקומות מצינו לשון זכר גבי נקבה וַיַּצֵּ֧ל אֱלִֹק֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם (בראשית לא ט) וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם (שמות ב יז) ועוד הרבה.
י"ד – ק֥וֹל רָֽם – מנהגינו לזקוף מעט תיבת קוֹל שלא יישמע כתיבה אחת.
כ"ו – הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את – תיבת הַתּוֹרָה מלרע למרות המקף.
פרק כ"ח
ד' – וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ – תיבת אַדְמָתְךָ התי"ו בשווא ותיבת בְהֶמְתֶּךָ התי"ו בפתח סגול. ולקמן (פסוק יא) בהיפך בְהֶמְתְּךָ בשווא אַדְמָתֶךָ בפתח סגול.
י"ג – לְמָ֑טָּה – הטי"ת בדגש חזק. ואף שלא יבוא דגש לאחר אות המנוקדת בקמץ (מלבד התיבות היוצאות מן הכלל שבא בהן דגש אחרי קמץ, וסימנן ל"ב אי"ש לָמָּה בָּתִּים אָנָּא יָמָּה שָׁמָּה), אכן כיון שהקמץ בא רק מפני האתנחא שבאות מי"ם לא מתבטל הדגש. וכן לקמן (פסוק מג) מָּֽטָּה.
כ – עַ֣ד הִשָּׁמֶדְךָ֤ וְעַד־אֲבׇדְךָ֙ – הדא"ל בשתי התיבות בשווא נח.
ל"ח – וּמְעַ֣ט תֶּאֱסֹ֔ף – יבחין בין מבטא האות טי"ת שבסוף תיבת וּמְעַט לבין מבטא האות תי"ו בתחילת תיבת תֶּאֱסֹף.
ס"א – כׇּל־חֳלִי֙ – תיבת חֳלִי החי"ת בשווא קמץ והטעם בלמ"ד ומלרע. וכן לעיל (פסוק נט) וׇחֳלָיִ֖ם. בשונה מהפסוק וְהֵסִ֧יר ה' מִמְּךָ֖ כׇּל־חֹ֑לִי (לעיל ז טו).
ס"ח – בָּאֳנִיּוֹת – היו"ד בדגש חזק.
כתיבת תגובה