פרק כ"א
ב' – שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמׇכְרָ֖הּ (פסוק ח) מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י (פסוק יד) וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב (פסוק יח) פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ (פסוק ל) שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ (פסוק לה) וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים (כג י) וַיָּ֣קׇם מֹשֶׁ֔ה (כד יג).
ג' – יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה – יזקוף מעט תיבת לוֹ להבדילה מתיבת לֹא.וכן בהמשך הפסוק וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים, ובהמשך הפרק אֲשֶׁר־ל֥וֹ יְעָדָ֖הּ (פסוק ח).
וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים – אין דגש בלמ"ד בתיבת לוֹ.
ו' – בַּמַּרְצֵ֔עַ – למנהגינו יקרא כאילו כתוב בַּמַּרְצֵיַע. וכן בהמשך הפרשה זֹבֵ֥חַ (כב יט) כאילו כתוב זֹבֵיַח, שָׁמֹ֥עַ (שם כב, כג כב) כאילו כתוב שָׁמֹוַע. ובפרשת נח הארכתי בעניין פתח גנובה עיין שם.
ט' – יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ – היו"ד בתיבת לָּהּ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק.וכן בהמשךהפרק יִֽהְיֶה־לּֽוֹ (פסוק לו).
י"ז – אָבִ֛יו – יקפיד לבטא הוא"ו בתיבת אָבִיו שלא יישמע אָבִיב. וכן לעיל (פסוק ו) אֲדֹנָיו֙, ולקמן (פסוק לד) לִבְעָלָ֑יו. וכן בכל מקום.
כ"ה –כְּוִיָּה֙ – היו"ד בדגש חזק.
ל"א – יִגָּ֖ח – הגימ"ל בקמץ למרות הטפחא.
יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ – תיבת יֵעָשֶׂה מלעיל והלמ"ד בתיבת לּוֹ בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר (פסוק לג) יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ (כב טו).
ל"ג – וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה – תיבת וְנָפַל מלעיל. וטעם הדבר כמו שכתבתי בפרשת מקץ על הפסוק שָׁא֣וֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ (בראשית מג ז).
ל"ו – נַגָּ֥ח הוּא֙ – ייתן לב לא לאבד הה"א בתיבת הוּא,וכן בכל כיוצא בזה.
פרק כ"ב
כ"ד – נֶֽשֶׁךְ – הנו"ן בפתח סגול אע"פ שבאה תיבת נֶשֶׁךְ בסוף פסוק.
פרק כ"ג
ל"א – מִיַּם־סוּף֙ וְעַד־יָ֣ם פְּלִשְׁתִּ֔ים – בתיבת מִיַּם היו"ד בפתח מפני הסמיכות והמקף, ובתיבת יָם היו"ד בקמץ.
פרק כ"ד
א' – נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא – יבחין בין מבטא הבי"ת בסוף תיבת נָדָב למבטא הוא"ו שבראש תיבת וַאֲבִיהוּא.
כתיבת תגובה