26
ספטמבר
| פרק כ"טי"ב – יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ – היו"ד בתיבת יֵּעָשֶׂה בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק וכן בהמשך הפרשה יִֽהְיֶה־לִּ֔י (פסוק יח) יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ (ל יב).י"ז – אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה – מנהגינו לזקוף מעט תיבת אוֹ שלא יישמע כתיבה אחת.ולא נהגו לזקוף בהמשך הפסוק.י"ט – סְלֹ֣חַֽ – למנהגינו בקריאת פתח גנובה יקרא כאילו כתוב סְלֹוַח. והכלל בזה בתיבות המסתיימות באותיות הח"ע הגרוניות כגון תיבת רוּחַ שעיקר משקלה הוא רוּח אך מכיוון שאותיות אלו קשים להגייה תבוא בהם פתח גנובה בכדי להקל את הקריאה. ומקום הפתח הוא מעט לפני האות האחרונה בתיבה להורות כאילו ישנה אות שחסרה שם. ולדעת רוב המדקדקים וכן מנהגינו שכאשר הפתח באה אחרי חולם או שורק יקרא כאילו נוספה האות וא"ו, אך כשבאה פתח גנובה אחרי צירי או חירק יקרא כאילו נוספה האות יו"ד כגון רָקִיַע. ולדעת ראב"ע והגר"א בכל מקום יקרא כאילו נוספה האות אל"ף, וזהו מנהג בני אשכנז וכן הוגים בשפה המדוברת היום. וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ – תיבת וְרָבְצָה מלעיל והבי"ת בתיבת בּוֹ בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ (ל יב ויג). הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה – עיין פירוש רש"י בפסוק הבא. ויקפיד לסמוך תיבות בַּסֵּפֶר הַזֶּה יחדיו, והסמ"ך בדגש חזק. בשונה מהפסוק הבא בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה, שהטפחא בתיבת הַתּוֹרָה והסמ"ך רפה. וכן יקפיד בהמשך הפרשה.כ"ב – וְלֹא־יַעֲלֶ֥ה בָ֖הּ – הבי"ת רפויה מפני שאין דין דחיק אלא כאשר התיבה הראשונה מלעיל. ובתיבת יַעֲלֶה הטעם באות למ"ד ומלרע. ואף שבאה געיא ביו"ד מחמת השווא פתח שבאות עא"ן מכל מקום הטעם קובע לעניין מלרע ולא הגעיא.וּצְבֹיִ֔ים – ייזהר להוציא היו"ד במבטא שלא יישמע וּצְבוֹאִים. וכן לקמן (ל טז) וְחָיִיתָ.כ"ג – חֳרִ֛י – הטעם בחי"ת וקריאתהמלרע.פרק ל'א' – אֶל־לְבָבֶ֔ךָ – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרק בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ (פסוק ב וי) אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ (פסוק ז).י"א – לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ – ייזהר להוציא הה"א במבטא שלא יישמע נִפְלֵאתִי.י"ג – מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ – הלמ"ד רפה. בשונה מהפסוק הקודם יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ, מפני שאין דין דחיק אלא כאשר התיבה הראשונה מסתיימת באות ה"א. |
כתיבת תגובה