26
אוקטובר
ז' – מֵי הַמַּבּוּל – יפריד מעט בין התיבות בכדי שלא יישמע מֵהַמַּבּוּל, וכן לקמן (ט יא) מִמֵּי הַמַּבּוּל. והיו"ד אינה יוצאת במבטא. ואף למנהג חלק מבני אשכנז שקוראים בכל אות המנוקדת בצירי כאילו כתוב אחריה יו"ד זה דרכם גם כאשר אין יו"ד אחרי הצירי. ולעולם אין היו"ד יוצאה במבטא, ואכ"מ.
| פרק ו'ט' – נֹחַ – למנהגינו יקרא כאילו כתוב נֹוַח. וזוהי פתח גנובה. והכלל בזה בתיבות המסתיימות באותיות הח"ע הגרוניות כגון תיבת רוּחַ שעיקר משקלה הוא רוּח אך מכיוון שאותיות אלו קשות להגייה תבוא בהם פתח גנובה בכדי להקל את הקריאה. ומקום הפתח הוא מעט לפני האות האחרונה בתיבה להורות כאילו ישנה אות שחסרה שם. ולדעת רוב המדקדקים וכן מנהגינו שכאשר הפתח באה אחרי חולם או שורק יקרא כאילו נוספה האות וא"ו, אך כשבאה פתח גנובה אחרי צירי או חירק יקרא כאילו נוספה האות יו"ד כגון רָקִיַע. ולדעת ראב"ע והגר"א בכל מקום יקרא כאילו נוספה האות אל"ף, וזהו מנהג בני אשכנז וכן הוגים בשפה המדוברת היום. ופתח גנובה באה גם בהמשך הפרשה מָנוֹחַ (ח ט) מִזְבֵּחַ (שם כ) רֵיחַ הַנִּיחֹחַ (שם כא).י"ג – וְהִנְנִי – למנהגינו השווא שבאות נו"ן נח. ומנהג שאר עדות ישראל שהשווא נע מפני סמיכות דמיון האותיות.י"ז – ר֣וּחַ חַיִּ֔ים – כאן ובהמשך הפרשה (ז טו, כב) יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד.ועוד בהמשך הפרשה שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל (פסוק יט, כ) גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם (ז ג) וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ (ח כ) אֶל־לִבּ֗וֹ (שם כא) בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה (י יא) פֶּן־נָפ֖וּץ (יא ד) שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים (יא יג, טו) וְשֶׁ֥לַח חַ֖י (שם יד) חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים (שם לב).ט"ז – תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם – היו"ד בדגש חזק.פרק ז'ז' – מֵי הַמַּבּוּל – יפריד מעט בין התיבות בכדישלא יישמע מֵהַמַּבּוּל, וכן לקמן (ט יא) מִמֵּי הַמַּבּוּל. והיו"ד אינה יוצאת במבטא. ואף למנהג חלק מבני אשכנז שקוראים בכל אות המנוקדת בצירי כאילו כתוב אחריה יו"ד זה דרכם גם כאשר אין יו"ד אחרי הצירי. ולעולם אין היו"ד יוצאה במבטא, ואכ"מ.פרק ח'י"ב – וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד – שתי היודי"ן בדגש חזק.י"ח – וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ – תיבת וַיֵּ֖צֵא בטעם מאילא והוא טעם מוליך, ויטעים באות יו"ד. וטעם זה מופיע גם בפרשת שלח לך בפסוק תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם (במדבר טו כא).פרק ט'כ"א – וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן־הַיַּ֖יִן – המנהג הפשוט לקרוא התי"ו שבתיבת וַיֵּשְׁתְּ בשווא נח.פרק י'י"ט – וּצְבֹיִם – יבטא היו"ד כמשפטה שלא יישמע וּצְבֹאִים. אך ייתן לב שלא ידגיש היו"ד.פרק י"אד' – נִבְנֶה־לָּ֣נוּ, וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ – תיבות לָּנוּ בדגש חזק מדין דחיק.י' י"א – אַרְפַּכְשָׁ֑ד – רק בפסוקים אלו אַרְפַּכְשָׁד השי"ן בקמץ.ל"א – אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן – תיבת אַרְצָה מלעיל והכא"ף בתיבת כְּנַעַן בדגש חזק מדין אתי מרחיק. |
כתיבת תגובה