פרק י"ב
ב' – תַזְרִ֔יעַ – למנהגינו בקריאת פתח גנובה יקרא כאילו כתוב תַזְרִייַע. וכן בהמשך הפרשה יְגַלֵּ֑חַ (יג לג) קֵרֵ֥חַ (שם מ) גִּבֵּ֥חַ (שם מא), יקרא כאילו כתוב יְגַלֵּיַח קֵרֵיַח גִּבֵּיַח. ואת התיבות פָּר֨וֹחַ (יג יב) וְהַצָּר֜וּעַ (שם מה) יקרא כאילו כתוב פָּרוֹוַח וְהַצָּרוּוַע.והכלל בזה בתיבות המסתיימות באותיות הח"ע הגרוניות כגון תיבת רוּחַ שעיקר משקלה הוא רוּח אך מכיוון שאותיות אלו קשים להגייה תבוא בהם פתח גנובה כדי להקל את הקריאה. ומקום הפתח הוא מעט לפני האות האחרונה בתיבה להורות כאילו ישנה אות שחסרה שם. ולדעת רוב המדקדקים וכן מנהגינו שכאשר הפתח באה אחרי חולם או שורק יקרא כאילו נוספה האות וא"ו, אך כשבאה פתח גנובה אחרי צירי או חירק יקרא כאילו נוספה האות יו"ד כגון רָקִיַע. ולדעת ראב"ע והגר"א בכל מקום יקרא כאילו נוספה האות אל"ף, וזהו מנהג בני אשכנז וכן הוגים בשפה המדוברת היום.
ד' – בִּדְמֵ֣י טׇהֳרָ֑ה – תיבת טָהֳרָה בלא מפיק ה"א, וכן בפסוק הבא. ובהמשך הפסוק וכן בהמשך הפרק(פסוק ו) במפיק ה"א. וסימן לדבר נמסר במוסרה "ימים" מגולים ו"דמים" מכוסים. פירושו, כאשר תיבת טָהֳרָה סמוכה לימים אזי מגלים את הה"א וקוראים במפיק וכשהיא סמוכה אצל דמים מכסים את הה"א ואינה יוצאת במבטא.
ח' – דֵּ֣י – היו"ד איננה יוצאת במבטא.
פרק י"ג
ג' – וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ ׀ לָבָ֗ן – לפי משפט הטעמים ומנהגינו בכל מקום יש להעמיד בתיבת בַּנֶּגַע. אך רבים נהגו לקוראה כאילו מוטעמת בטעם מפריד, ולא נודע הטעם. עיין מש"כ בחומש פרשה מפורשה.
ד' – וּשְׂעָרָ֖ה לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן – כאן וּשְׂעָרָה בלא מפיק ה"א, ולקמן (פסוק כ) וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן במפיק ה"א. וסימנך וּשְׂעָרָה "לֹא" הָפַךְ לָבָן בלא מפיק.
כ' – בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ – מנהגינו לזקוף מעט תיבת בוֹ ואף שנוקדה בטעם מוליך כדי שלא יישמע כתיבה אחת עם תיבת בְעֹרוֹ הסמוכה לה. וכן בהמשך הפרק וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה (פסוק כט,לח) וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע (פסוק מה). ויש לדעת כי טעם זקיפה והפרדה זו היא כמו שהזכרתי בכדי שלא ישמעו שתי תיבות כתיבה אחת ותאבד משמעות הפסוק. אך אין משפט ההפרדה שווה בכל פסוק ויש לשמוע מפי בקי המוחזק בידיעת המסורת כיצד נהגו לקרוא פסוקים אלו, כדי שלא יתמיה השומעים ונמצאת תקנתו קלקלתו.
י"ט – אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה וְאִ֧ם מִן (פסוק יד, ג ו) כׇּל־לְבֹנָתָ֑הּ (ב ב, טז) וְאִם־מִנְחָ֥ה (שם ה) וְאִם־מִנְחַ֥ת (שם ז) אִ֤ם מִן־הַבָּקָר֙ (ג א) יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ (ד ח, יט) וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ (ה ג,ד) תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן (שם טו,יח,כה).
מ"ג – בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת – כאן הקו"ף והגימ"ל בדגש חזק כמשפטם אחרי פתח שהיא תנועה קטנה. ובהמשך הפסוק בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ הן רפויות מפני שבאו אחרי שווא נע. וכעין זה גם בהמשך הפרק א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ (פסוק מח) אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י (פסוק מט).
כתיבת תגובה