בפרשתנו קוראים אנו על פטירתו של יעקב אבינו ע"ה. ככתוב: "ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו" (בראשית מ"ט, ל"ג).
משעת הפטירה ועד הקבורה נהגו אבותינו מנהגים רבים, אך אציין רק את הבולטים שבהם: לאחר הטיהור והכנת הנפטר לקבורה יוצא מסע הלויה מביתו של הנפטר לכיוון בית העלמין כאשר הגברים בלבד יוצאים אאחר המיטה אשר נישאת על הכתפיים. האבלים הולכים אחר המיטה יחפים ועטופים בטליתותיהם השחורות (שמלה). בניו של הנפטר עושים חליצת כתף ע"י כך שמוציאים את ידם הימנית מתוך שרוולם עד שמתגלית כל היד וחצי החזה, לחליצה זו קוראים "כלוף". את הדרך לבית העלמין מחלקים לשבעה חלקים ועושים שבעה מעמדות ומושבות כאשר בין כל חלק וחלק אומרים "אהוב ירחמך שוכן שמים, יקדים לך מחילה כטל מים" וכך ממשיכים לפי סדר אלפא-ביתא כאשר בין כל חלק וחלק אומרים מספר אותיות. בדורות האחרונים נהגו להניח את מיטת הנפטר בקירוב לבית העלמין ולעשות שבע הקפות. לאחר ההקפות אומר המארי "היתר" וכשמסיים אומרים כל הציבור שלש פעמים "שרוי ומחול ומותר". לאחר ההיתר ממשיכים ללכת לכיוון מקום הקבר בשתיקה וישנם שנהגו לומר פסוק "ולבני הפילגשים אשר לאברהם" וכו' עד שמגיעים למקם הקבר. מכניסים את הנפטר לקבר כאשר פניו לכיוון ירושלים ולאחר הקבורה אומר המארי "צידוק הדין", "אשכבה", "אלוה אתה אמרת" וכו' וקדיש. לאחר הקדיש האבלים נשארים במקומם וכל המלווים עוברים על פניהם ואומרים" תנוחמו מן השמים" והאבלים עונים "אמן".
שלום רב!
רציתי לדעת בבקשה מה מקור המנהג והסיבה לומר את הפסוקים ולבני הפילגשים וכו' בזמן הלוויה
תודה ורק טוב
אהוד עמרם
מה המקור למנהגיכם לעשות התרת נדרים למת