מארי הארון חי לפני מאתים שנה בערך, במזרח תימן, ויהי נודד. הוא היה צדיק, חכם גדול ולמדן מופלג, וילמד לו לצורך מחיתו את מלאכת "כתיבת הספרים" ויהי סופר סת"ם אומן ובקי. לא ארכו לו הימים במלאכתו וההצלחה האירה לו פנים ו"ספרו" היה נמכר במחיר גדול פי חמש מאשר ספרי התורה של סופרי צנעא. ובזמן ההוא חיו בצנעא סופרי סת"ם רבים, שבחריצותם היו מספיקים לכל כפרי תימן ספרים ותפילינות וכל תשמישי קודש בשפע רב. ולעתים מזומנות היו הולכים אנשי הכפרים לצנעא. כדי לקנות את כלי הקדש הדרושים להם. משנתפרסמה עבודת מארי הארון אלביצ'אני היפה והנקיה חדלו אנשי הכפרים ללכת לצנעא ויספק להם ספרים הרב הנ"ל. אף כי מחיר עבודתו יקר מאד. סופרי צנעא ראו כי מחיתם הולכת ודלה ומסחרם מתמעט ויחרדו מאד וקנאה לבשתם. הם ידעו כי מארי הארון בעוכריהם, על כן פנו לבית הדין של צנעא, שבראשו עמד אז אבי ר' יהודה צעדי המפורסם, בעלילה על רב הארון שהוא כותב סת"ם פסולים ומתעה את הבריות ויש לגלות קלונו ברבים ולהזיר את "צאן-קדשים" מספריו. וידרשו להזמינו למשפט בי"ד. בזה דנו חברי ביה"ד ויחליטו להביאו במשפט "והזמנה" שלחו לו לבוא במהרה…
חרד ותמה עזב הרב את עבודתו וימהר שאת רגליו אל העיר צנעא, נכנס לבית הדין… מדוע הוזמנתי בבהלה כזאת? שאל הרב את אב ביה"ד, היושב לו על הרצפה מכוסת השטיחים. למה הוזמנת, תשאלני, כי יש טענה עליך מסופרי סת"ם דמתא צנעא. הנה הם באים. שב והמתן להם קצת, במחילה מכבודך. בקול המולה וחפזון באו לביה"ד כמה סופרים הדורי זקן ופניהם רוגזים. ובעודם על הסף הרבו להגם על האיש שספריו פסולים בעיניהם וגם לא מנעו מפיהם דברי זלזול ואיומים.
מארי הארון ישב לו דומם על הארץ ועל שפתיו רחפה בת-צחוק קלה, המבטלת את כל חכמת מחרפיו כאין וכאפס… ותחלינה הטענות. חכמי צנעא הציעו את טענותיהם וידרשו מביה"ד לאשר "שאין כותבי ספרים כשרים אלא בעיר צנעא". מארי הארון, שקט ושלו, ישב לו ויקשב רב קשב לדברי "הגדולים" מעיר הבירה, אך לא ענה מאומה ואף לא רצה לענות. אולם עפ"י דרישת אב"ד נענה להשיב חורפיו דבר. ויאמר: אשאלכם בי"ד צדק שאלה: הנתנה תורתנו במדבר לכל בני יעקב או רק לאנשים ידועים ויחידים ? ויענו כולם: חלילה חלילה, לכולנו נתנה התורה למורשה שוה בשוה. ויאמר: המובן איפוא, כי אין יהודי סתם פסול לכתוב ספרי תורה ומה גם שבידי תורה ומצוות. ישמעו נא רבותי ! אשר יסדר הלכות סת"מ עפ"י הרמב"ם מרן והתלמוד. בעל פה, הוא הוא הסופר הכשר. חברי ביה"ד תמהו לדבריו ויבינו כי עסקי המסחר של סופרי צנעא גרמו להם להוציא לעז על אדם כשר. אך התאוו לשמוע את הפלפול של האדם הכפרי הזה ויבקשוהו לאמר: ועתה פתח פיך ויאירו דבריך ונראה.. התחיל מארי הארון בכח זכרונו הנפלא לסדר את כל ההלכות בארבעה דרכים, ארבעת דרכי ה"פרדס", בפלפול נפלא וחריף… הוא מסדר את דבריו ופני מתנגדיו מתכרכמים מצער ובושה.
כתיבת תגובה