.jpg)
מו"ר אהרן ב"ר שלום הכהן זצ"ל
1841 – 1934; (התר"א – התרצ"ד),
מחכמי תימן בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
תולדותיו
הרב אהרן נולד בצנעא בתמוז תר"א לאביו רבי שלום הכהן, ממשפחת כוהנים מיוחסים ואנשי מעשה, ולאמו ממשפחת צעדי המפורסמת בצנעא, שהעמידה תלמידי חכמים, שהיו מגדולי הדור לאחר גלות מוזע, ובניהם הרב יחיא צעדי, ואביו הרב יהודה צעדי, שהיה מרבותיו של מהרי"ץ.
בילדותו למד אצל המארי, וכשגדל קצת השתתף בשעורים הקבועים בישיבתו של הרב חיים קרח, שקבע את לימודיו בישיבת בית אלשיך המפורסמת. בישיבה זו התאספו ללמוד גדולי הלמדנים שבאותו הדור. הרב קרח העריך את תלמידו הצעיר וקרבו אליו, כך שהיה לתלמידו הגדול שבחבורה, עד שזכה להיות לו לתלמיד חבר. בשנת 1864 נשא לאשה את ג'זאל בתו של רבי סאלם ממשפחת גנדיל.
בשנת התרס"ה, 1905, בימי מלחמת האמאם נגד התורכים, נחרבה עיר הבירה צנעא, והייתה שנת בצורת ורעב קשה מנשוא. הקהילה היהודית על רבניה וחכמיה נחרבה, ובעקבות חורבן זה נסגרה הישיבה ומתו רבים מתושביה. הרב כהן גלה לחודשים ספורים ממקום מגוריו עם כל משפחתו לכפר סיאן, שהיה ממוקם מהלך חצי יום רגלי מעיר הבירה צנעא. כשפסק הרעב חזר לצנעא עם יתר חבריו הרבנים, ועבר ללמוד יחד עם בנו הרב אברהם וכל גדולי הדור. כמרבית חכמי תימן, הרב כהן עסק במלאכה בצד לימוד התורה. מלאכתו הייתה תפירה ותיקון בגדי משי יקרים לשרי המלכות תימן ונכבדיה, וזכה להתפרנס ממלאכה זו בכבוד.
פעילותו הציבורית
משנת ה'תרס"ה, לאחר שהאמאם יחיא כבש את צנעא, הרב היה אחד מארבעת הרבנים אשר שימשו סמכות רוחנית עליונה בצנעא, והם שדאגו לכל קהילת צנעא אצל השלטונות. האמאם יחיא חמיד אלדין העריך מאוד את מארי אהרן ואת אישיותו המיוחדת, ומינהו לראש הרבנים. לאחר כמה חודשים שכנע את האמאם שיפטרו ממשרה זו, אך נשאר כסמכות רוחנית לכל עניין ודבר בקהילה. הרב שימש בדיינות משנת התרס"ה כדיין שני בבית דינו של מארי יחיא יצחק הלוי שהיה ראש אב בית הדין לכל ארץ תימן במשך 30 שנה. מצויים עשרות תשובות מכתבים והרשאות שהוא שחתום עליהם. בשבתו לדון ריחפה תמיד צהלה בפניו, ומעולם לא דיבר בחומרה על המתדיינים, אלא דיבר עימם במתק שפתיים ובלשון רכה, ופעמים היה נותן מכספו כדי שיגיעו הצדדים לפשרה. כך היה עושה משפט וצדקה גם יחד, והצדדים יצאו שמחים ומרוצים זה מזה. בשנת תר"פ 1920 פתח את ישיבתו יחד עם בנו בבית הכנסת של הרב חותר, הנקראת "כניס בית אלשרעבי", ועמד בראשות הישיבה עד יומו האחרון. סדר לימודם כך היה: לראשונה בדברי קבלה ולאחר מכן כשמתאספים הלומדים בגמרא ורמב"ם בסברא והבנה כשלש שעות בהשכמה קודם אור היום. לאחר תפילת שחרית היה נוהג ללמוד רמב"ם ושלחן ערוך ושאר פוסקים בחברת תלמידי חכמים בדרך עיון ומשא ומתן.
בזמנו הפנוי, עוסק היה בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, כאהרן הכהן בשעתו. רבים היו מבאי ביתו לבקשו שישכין שלום בניהם. ואכן ישנם הרבה מעשיות מתהלכות על השכנת השלום שהיה נוהג לעשות בפקחותו היתירה. ממונה היה על קופות הצדקה ע"ש רבי מאיר בעל הנס לעניי ארץ ישראל.
הרב עמרם קרח כותב עליו בספרו: חונן וחומל על העניים, ותלמידי חכמים הכושלים בעלי שיבה מבקר אותם בביתם ומשתדל הוא בעצמו להזמין מה שנצטרך להם. אהוב ונכבד אצל הכל, ועוד חנן לו ה' יופי מראה וקומה.
יו"ט צמח שהיה בתימן ב-1910 מתאר את התרשמותו כשהתארח בביתו בליל הסדר: …בליל סדר שני, הוזמנתי אצל מארי אהרן כהן חבר בית דין הצדק של צנעא, זהו ישיש נפלא, בעל קומה זקופה וזקן ארוך ולבן על פי מידותיו. פניו מחייכים תמיד והוא אהוד מאוד. האימאם מינהו לראש הרבנים, אולם התפטר מיד מכהונתו זו, והסכים להיות דיין פשוט למען יוכל להביא תועלת מבלי להפיק כבוד ולא הנאה פרטית. הוא חייט על פי מקצועו, והוא גוזר רוקם ותופר כל היום מעילי חגיגות לערבים. הללו אוהבים אותו מאוד, ומקבלים את פניו בסבר פנים ושמחה. הוא אב למשפחה פטריאכלית ופקודותיו נאמרות במתק שפתים. ארבעת בניו הנשואים, ששלושה מהם נעשו כבר סבים, חיים כולם יחד אתו בבית משותף ונכנעים לפקודותיו. עונג גדול להיכנס לבית ברוך-יה זה. מארי אהרן אוהב את הפיוט והמנהגים הקדמונים: העבר מושך את לבו והוא קשור ודבוק אליו. על אף גילו הזקן, הוא מחונן בקול יפה ונעים, ו"הסדר" אצלו נחמד ומקסים. ברגע ידוע, הוא בוצע את המצה לשתים, עוטף אותה במטפחת, מניחה על כתפו, ועושה הקפה בבית, כאלו הוא עצמו יצא ממצרים, שנים מנכדיו מתרגמים בערבית בשביל הנשים, את "מה נשתנה", וכשמתחילים כמה מעלות טובות למקום עלינו, יושבים הגברים והנשים מסביב לשלחנות, וכשאומרים דיינו מרימים אותם ומורידים אותם פתאום. את הפסוקים האחרונים אומרים בקול רם. אחרי הסעודה קוראים בשמחה ובששון "שפוך", שיר השירים, אחד מי יודע וחד גדיא, והסדר מסתיים בחצות הלילה.
בעל תפלה, משורר
קולו נעים וערב ככינור, והיה מן המשוררים המומחים בדורו, ואולי המשורר בה' הידיעה בתקופתו. הנעים ושימח בשירתו במסיבות חתנים בבתי משתאות וסעודות מצוה. קבע בביתו בכל מוצאי שבת, עת ללמֵד שירת והקניית ידיעת הנעימות והניגונים של רבי שלום שבזי זצ"ל.
היה חזן ראשי ומורה צדק בכניס "בית אלשרעבי". ובתפלות ימים הנוראים רבים היו נוהרים לבית מדרשו כדי לזכות לשמוע את תפילתו המרגשת שיצאה מלב טהור. בעצרות וימי תפלה בימים קשים של רעב ובשני בצורת, היו מתאספים באחת מבתי הכנסת הגדולים שבצנעא, וכשמחמיר המצב, נהגו להוציא את התיבה לבית החיים. מתבקש היה מפי גאון הדור מארי חיים קרח זצוק"ל, לעמוד בתפלה כשהוא מצטרף למארי חיים ולעוד רבנים לעורר רחמי שמים, והיו נענים.
כתיבת תגובה