ביום ו' י"ח אייר ל"ג בעומר עש"ק פ' בחוקותי נתבקש לישיבה של מעלה כמוהר"ר הגאון הצדיק רבי לוי קשת זצ"ל, מחכמי וזקני עדת תימן אשר כל חייו היו קודש לעבודת השי"ת בהנהגותיו וסגולותיו המיוחדות.
הרב המנוח זצ"ל היה דמות מופת לעמל התורה יומם ולילה בלא הגבלת זמן ומדה בחשקת התורה שפיעמה בקירבו עוד מנעוריו נתקיים בו הפסוק באהבתה תשגה תמיד, חזון נפרץ היה לראותו רכון בעמידה ע"ג ספרים שעות ארוכות לבירור דבר ה' זו הלכה שוכח את כל עניני העה"ז ומכל אשר סביבו, לילות רבים הדיר שינה מעניו, וישב על דלתי התורה.
גם בזמנים אשר מעטים בו הלומדים בבהמ"ד כגון מוצאי יו"כ נמצא כשהוא שקוע בתלמודו שעה ארוכה אחר צאת היום הקדוש, טרם בא מאכל לפיו.
ידיעותיו היו נרחבות בכל מקצועות התורה, כמקובל אצל ה"מארי" בעדת תימן היה שוחט ומוהל סופר סת"ם ומסדר קידושין, בלבו יקדה אהבת ישראל ונתן עיניו וליבו להיות מיצר בצרתן של ישראל ולשמוח בשמחתם, הקדיש את עצמו לזכות את הרבים ומסירותו לכך היתה לשם דבר כל אימת שהיה נדרש למול את ילדי ישראל, לסדר קידושין ולשמח חתנים או ל"ע בעת אבל להספיד ולקונן, היה נענה מיד ובחפץ לב , אף שהיה הדבר כרוך בכיתות רגליו בכל רחבי ארה"ק, טרח בכל מאודו לקיים מצוות כגון אלו.
נודע היה בדרשותיו ודברי מוסריו כפה מפיק מרגליות אשר השומעים מרותקים לדברי התורה ופרפראות היוצאים מפיו.
בהשתתפותו בבתי חתנים או בשאר שמחות עמד בראש הקרואים לשמח את בעלי השמחה, כמו"כ בבתי אבל ל"ע עמד בראש הסופדים והמקוננים, ובקוננו היה ממיס את לב השומעים שהזילו דמעות כמים.
נתיחד כבעל תפילה וחזן דגול, תפילתו הנובעת מלב טהור אשר נאמרה בקול ערב, ברגש קודש כבן המתחטא לפני אביו הרטיטה את ליבות המתפללים, אשר חשו את התרוממות רוחם. מפורסמת במיוחד תפילתו בימים הנוראים אשר נאמרה בהשתפכות הנפש ובדמעות שליש, אשרי עין ראתה כל אלה, (תפילת אחות קטנה מאת המארי זצ"ל) ובכמה וכמה מקרים נושעו הזקוקים לישועה מכח תפילתו.
שירת הקודש אשר שר, כשירת חכמי תימן, שירה שכולה ערגה לבורא עולם.
מתולדותיו
הרב המנוח זצללה"ה נולד לאביו ר' אברהם ז"ל ואמו מרת זהרה ע"ה בעיר דמאר שבתימן, משחר נערותו נכרו בו אהבתו לתורה ושקידתו על דלתותיה, כאשר היה יושב שעות ארוכות בבהכנ"ס ומשנן את תלמודו, חברי נעוריו שחו כי לא היה משתתף במשחקי הילדים מחוץ למסגרת הלימודים, אלא כל רגע פנוי היה מנצל ללימוד ושקידת התורה.
עם עלית יהודי תימן לאה"ק עלה עם משפחת הוריו ופה נכונה לו מלחמת קודש נגד מהרסי ומחריבי הדת, אשר ניסו בכל כוחם להעביר את העולים וילדיהם על דת תוה"ק, ואכן לחם בעוז על שמירת התורה וגדרי הקדושה ואף היה משפיע על אחרים לבלתי יתפתו אחר מסע השמד המנוהל ע"י מוסדות השלטון.
בהגיעו לפרק האיש מקדש נשא את רעייתו הרבנית מרת רומה ע"ה בת הצדיק ר' יחיא צברי זצ"ל, ויחד בנו את ביתם על טהרת הקודש.
ביתם היה פתוח לכל נצרך ושואל, ורבים בודדים או זקנים חסרי בית הזקוקים לתמיכה מצאו בבית זה מקום מחסה, ומתקבלים היו בזרועות פתוחות ומקבלים אש"ל מלא כשהרב המנוח ורעייתו היו דואגים לכל מחסורם ולכל צרכיהם.
כשו"ב היה משתמש במלאכה זו לזכות יהודים רחוקים אשר באו אליו לשחוט עופות בערבי חגים היה תור של אנשים רבים אשר ביקשו שישחוט עבורם, וכל זה היה עושה שלא ע"מ לקבל פרס.
בתקופה זו של חייו אשר היו בתקופת הדחק אשר משכורתו בקושי הספיקה למחיה, נזדמן לו לרכוש ש"ס שלם בכרך אחד, לא היסס ושלם את רוב משכורתו לקנית הש"ס.
כשהגיעו ילדיהם הראשונים לגיל חינוך גמרו בליבם לקבוע משכנם בעיר התורה בני ברק ונמצאה להם דירה בשכונת נוה אחיעזר, שהיתה בתחילת התפתחותה, מיד עם בואו לשכונה ניכרה השפעתו החל בביהכנ"ס שהיה בו הרב והחזן וקבע בה שיעורי תורה והלכה מידי יום ביומו. כמו"כ הפיץ תורה ואורה בכל איזור השכונה ובשאר שכונות בב"ב, כאשר מנגד נמשכו אליו רבים מן התושבים אשר נפשם נקשרה בו מרב אהבתו ודאגתו לכל או"א ברו"ג. ידידות אמיצה נקשרה ביו לבין הרה"ג אברהם צבי וייס זצ"ל רבה הראשון של השכונה אשר רחש הערכה רבה לדמותו ולפועלו.
עם זאת היה מכתת רגליו לכל רחבי ארה"ק לזיכוי הרבים בדרשות מוסר והתעוררות, גם כאשר נקרא למילה או סידור קידושין או שאר מסיבות מצוה ניצל הזדמנויות אלו לחיזוק המשתתפים לתורה ויר"ש.
אף בביתו פנימה מסר נפשו לחינוך בניו ובנותיו בדרך ה', ולא הסתפק בכך ששתל אותם בהיכלי הישיבות הק' ובמוסדות התורה, אלא הוסיף בעצמו ליטוע בליבם מוסר ויראת ה', ואכן זכה לראות את בני ביתו אשר ראו בו נאה דורש ונאה מקיים, גדלים בדרך התורה ויר"ש.
לפני כ- 8 שנים לקה בשיתוק ל"ע, אז נתגלה בעוצם גדלותו כאשר קיבל את יסוריו בשתיקה ובדומיה וקיבל עליו דין שמים באהבה, במשך כל תקופה זו היתה לעזר כנגדו רעייתו הרבנית הצדקת ע"ה אשר טיפלה בו במסירות רבה, ודאגה לכל צרכיו. לפני כ- 3 חודשים נפטרה בפתאום רעיתו הרבנית ע"ה ומאז החמיר מצבו הבריאותי.
חרף מצבו זה היה בדעה צלולה ובהכרה מלאה ואף עשה מאמץ עילאי להשמיע חידושים ופירושים מתורתו. לקראת סוף השבוע שעבר נחלש ביותר וביום ו' בבוקר השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.
בהלוויתו שיצאה מביתו ספדו לו הרבנים הגאונים (לפי סדר הא' ב') הרה"ג שמואל אויערבאך שליט"א, הרה"ג אברהם אריה שליט"א, הרה"ג עזריה בסיס שליט"א, הרה"ג שלמה קורח שליט"א, הרה"ג פנחס קורח שליט"א, הרה"ג יצחק רצאבי שליט"א, הרבנים שליט"א עמדו בדבריהם על היותו איש האשכולות ת"ח ומורה דרך לרבים, רב ודרשן, שו"ב ומוהל, ספדן ומקונן, אשר בכל אירוע היה עומד בראש הקרואים, בדבריהם עמדו עוד על החלל הגדול שהותיר בפטירתו והביאו את דברי חז"ל לכל יש תמורה אבל ת"ח שמת אין לו תמורה.
מבני משפחתו ביכוהו מרה חתנו הרה"ג עזרא קרואני שליט"א בנו הרה"ג אביחי שליט"א ונכדו שליט"א, אשר תארו את עמלו ויגיעתו בתורה יומם ולילה, ומסירותו למען הכלל והפרט.
לאחר מכן יצא מסע ההלוויה לבית החיים ונטמן בעש"ק לאחר חצות.
בפטירתו איבדה עדת תימן עוד חוליה בשרשרת חכמי תימן מדורות עברו, חבל על דאבדין ולא משתכחין.
כתיבת תגובה