קווים לדמותו של כבוד אבי מורי הרב עובדיה במו"ר צאלח זכריה זצ"ל
בנן של קדושי עליון מקובלים וראב"ד, סבו מו"ר סאלם במו"ר מתנא זכריה זצוק"ל ראש אב בית הדין, ואביו מו"ר צאלח במו"ר סאלם זכריה זצוק"ל אב בית הדין, נולד בעיר ביצ'א, התייתם מאביו, וגדל על ברכי סבו ואמו, בגיל 15 שנה כבר לימד תלמידים, ויש לציין שהוא היה המורי לתלמידים שהיו גדולים ממנו בגיל, קיבל הסמכה לדיינות, והיה בקי בשחיטה וניקור, ערך קידושין ונישואין.
היות שסבו ואביו היו ראשי אב בתי הדין בעיר ביצ'א הוסכם פה אחד שהוא ימשיך לכהן אחריהם לתפקיד ראש אב בית הדין בעיר בהיותו בגיל 17 שנה, וכבר בהיותו צעיר לימים ברח מהכבוד והשררה, וביקש שיתנו את התפקיד למורי סאלם במו"ר צאלח זכריה זצוק"ל היות והוא יותר מבוגר ממנו,
עזב את עיר ביצ'א לעדן שם קבלו אותו בכבוד מלכים היה בביתו של מר מאיר בנין נשאר שם כשנתיים, ומשם עלה לארץ ישראל לעתלית, משפחה אחת פנתה אליו ואמרה לו מורי אין לנו מה לאכול, נתן לה סכום של כסף, קנו מה שהיו צריכים, ונשאר להם כסף באו אליו להחזיר מה שנשאר להם, אמר להם לא צריך תשאירו תקנו בזה מה שאתם צריכים. הרב נשר ביקש ממנו שישחט במקום ולא הסכים, ומשם עבר לגור לבית שאן.
ביקשו ממנו תושבי מושב אחיעזר שיהיה רב של המושב וכמה שבאו משלחות לביתו בבית שאן לא רצה לקבל את התפקיד.
לפרנסתו עסק כסופר סת"ם, נולדו 3 בנים בבית שאן.
עזב את בית שאן ועבר להתגורר בראש העין היות וחמיו ביקש כדי שיהיה קרוב למשפחה היות וקשה הנסיעה מראש העין לבית שאן באותם הזמנים.
בראש העין המשיך לעסוק לפרנסתו כסופר סת"ם, והיו פונים אליו בכל בעיה שמתעוררת בהלכות ועוד, קיבלם בסבר פנים יפות, ואם היה קורה איזה בעיה, הכתובת הייתה נלך להתייעץ עם מורי עואד בן כבוד מורי צאלח זכריה.
פנתה אליו קרובת משפחה ואמרה לו אני רואה בבית כל מיני דברים משונים כגון: ראיתי נחש נכנס לחדר שינה ועובר לידנו, ופתאום נעלם, וכאשר אני רוחצת כלים יוצאים עקרבים מהברז, באה ביום שבת אחרי סעודת השבת, שאל אותה האם את נדרת נדר ולא קיימת את הנדר? חשבה ואמרה שהיא נדרה נדר שאם בעלה יחזור בריא ושלם מהמלחמה, מלחמת ששת הימים, היא תפסיק לקרוא ספרי רומנים וכו', ותלך בכיסוי ראש, והיא באמת זרקה את כל הספרים והחוברות והלכה בכיסוי ראש, והכל נעלם,
השכין שלום בין אדם לחבירו, בין הורים לבנים, ובין איש לאשתו, והיו יוצאים מרוצים, והיו אוהבים להיות בחברתו, נעים הליכות בהליכתו, כל דבריו היו שקולים, נינוח צנוע ועניו,
היה עוסק בתורה בכל הזמנים הפנויים, בשבתות וחגים היה אומר לבניו צריך ללמוד, זה לא יום חופש, והיה דורש להם כל שבת בשבתו במשלים ואגדות. בחגים ובחולו של מועד היה לומד בבית הכנסת, או בצוותא עם כמה תלמידי חכמים מהמשפחה ותושבי המקום כמו מורי צאלח נגר זצ"ל ומורי יחיא בסיס זצ"ל וכן במוצאי שבתות וחגים, בעיקר היה לומד גמרא, זוהר והיה מסביר את הזוהר, והיו אוהבים לבוא אלינו לשמוע את דברי התורה שהיה נאמר בברור ומתאימה לכל אדם.
אני זוכר שלמדתי בישיבת תפרח עם גיסי בנימין דעוס ז"ל והיו באים בחורים מהישיבה היו אוהבים לבוא אליו כדי לשמוע ממנו דברי תורה, כמה פעמים שהיו באים אליו משעות הבוקר ועד אחרי הצהרים אפילו לא הרגישו שהזמן עבר, והדבר הזה סופר בישיבה, והיו כמה בחורים שהיו מחכים לחופש בין הזמנים, כדי לשמוע ממנו דברי תורה וחכמה.
בתקופת הקיץ בלילי שישי היה לומד עם הרב שלום מנציר זצ"ל בחכמת הקבלה כל הלילה עד הבוקר, בחוץ בכניסה הראשית היות והיה רק חדר אחד לישון, הולכים להתפלל, חוזרים אוכלים ארוחת בוקר, וממשיכים ללמוד עד שעתיים וחצי לפני כניסת השבת, ואם הייתה מתעוררת ביניהם וויכוח בלימוד היו פונים להרב המקובל מורי אפרים כהן זצ"ל שהיה בקי בקבלה שגר בשכנות.
היה חזן בבית הכנסת והיה מוציא ספר תורה, הרבה היו קונים עליה בזמן שהוא החזן כי היה להם בטחון היות והוא היה מומחה, וג"כ היו עולים לתורה בלי הכנה מראש ולא היו טועים, רצוי לציין שאצל התימנים מי שעולה לתורה הוא בעצמו היה קורא.
כאשר היה עולה להיות חזן בתפילות היה מבטא מילה במילה כאילו אתה סופר מטבעות, בקול נעים ומרגש, ובפרט בימים נוראים בראש השנה ויום כיפור והיה חזן רצוף בתפילות שחרית מוסף ונעילה. והיה בקי בדקדוקי המקרא והתפילות, היה מלמד בחורים להיות חזנים וסופרי סת"ם והכל בחינם ללא שום תמורה, כדי להרבות ומצוות. נולדו בראש העין עוד 6 בנים, ביחד 9 ילדים.
ולפני 35 שנה כאשר התחילו להיות חילולי השבת בראש העין בריש גלי החליט לעזוב את ראש העין עם הווילה והמגרש שלו, עבר להתגורר עם כל המשפחה בבני ברק בשכונת נווה אחיעזר , והתפלל בבית הכנסת "שלום ורעות" , חלק מהמתפללים היו נמנעים לקרוא בתורה, נתן להם בטחון ואמר להם אין לכם מה לפחד אתם תדעו לקרוא על בוריו את הקריאה, והיה חזן בימים נוראים בראש השנה בתפילת ערבית עם תכלה שנה כדי שירגישו את יום הדין, ובכיפור תפילת ערבית והנעילה, ובפורים היה חזן בקריאת המגילה.
תמיד היה אומר הכי טוב להתפלל ולברך ברכת המזון מתוך הסידור, מתי שמתפללים מתוך הסידור יכולים יותר לכוון בפירוש המילים וגם כן להתפלל בקול רם.
כאשר היה יוצא מבית הכנסת בדרכו עם חלק מהמתפללים היו מלווים אותו עד הבית והיו מדברים בדברי תורה בלבד.
בכל ערב אחרי תפילת ערבית וכו' היה לומד קבוע עם חברותא בביתו
בשנת תש"ס בתו מרת מירב אנקונינה ז"ל נהרגה בתאונת דרכים בצומת קסם ואחרי 4 ימים נפטרה בתה בת שנה וחצי.
ב-7 השנים האחרונות חלה באלצהיימר, וב-5 חודשים האחרונים מצבו החמיר ונלקח לבית עולמו ו' אייר תשע"א.
הובא לאתר ע"י העיתונאי עוזי ברק – 054-2000030
כתיבת תגובה