מארי שלום בן סעדיה נחום מהאצרי נולד לפני כ-94 שנים במהאצר שבתימן. כבר בגיל 16 הוסמך לשחיטה והוראה כולל סידור גיטין וקידושין ע"י בי"ד מהאצר ובי"ד צנעא.
בגיל 25 עלה ארצה עם שני ילדיו הראשונים והתיישב בפרדס חנה במעברת האוהלים.
כשנה לאחר עלותו התבקש לעסוק בהדרכת עולי תימן שהתיישבו במושב פִרְעַם שבצפון (פאר עם).
לאחר מספר שנים כאשר התוודע לרב י. ז. דיסקין זצ"ל רב המושבה והרב א. ז. מלצר זצ"ל ראש הישיבה שבמקום, נתקבל הרה"צ ר' שלום ללמוד בכולל שליד הישיבה. בשנים אלו הוסמך להוראה ע"י הרבנים הנ"ל וע"י עוד רבני ערים ודיינים. אז נקרא לשמש בבית הספר הדתי המקומי שנוהל ע"י הרב ברנשטיין וכן נקרא לשמש כשוחט במושבה.
במשך שנים רבות גידל וחינך ילדי ישראל לתורה ולתעודה וסייע רבות בהקמת בית הספר של החינוך העצמאי ופעל רבות לשלוח את בוגרי בתי הספר לישיבות הקדושות וזכה להעמיד מהם רבנים ת"ח ודיינים.
מס' שנים לאחר הגיעו ארצה ייסד בית כנסת מפואר בראשו עמד וייסד בו שיעורי תורה שאת רובם הוא מסר. ובמקביל ייסד שיעורי תורה מחוץ לביהכ"נ שבו השתתפו עשרות לומדים.
למרות ואולי בגלל שלימד בביה"ס הדתי המקומי הוא לא הסתפק בזה, אלא שלח בניו, בנותיו, אחיו ואחיותיו ללמוד בישיבות הקדושות ובסמינרים.
לאחר שהעמיד את הדת על תילה בקרב בני עדתו ועמל רבות להבאת הרב צדקה בן הגאון הרב יהודא צדקה זצ"ל לשמש כרב המושבה, החליט שהגיע הזמן לעשות יותר לנפשו ללא טרחות הציבור ופרש לפנסיה מוקדמת והעתיק מקום מגוריו לעיה"ק בני ברק, בה הקדיש את חייו אך ורק לתורה ומצוות.
כאן בבני ברק התיישב בשכונת 'נוה אחיעזר' בקרב בני עדתו כדי שיוכל להמשיך ולשמור מסורת אבותיו.
במשך שנים רבות למד בהתמדה רבה בכולל "תורה ושלום" וכאשר ראה את דוחק הפרנסה של האברכים הקים קופת גמ"ח הלוואות לאברכים ולנצרכים וגמ"ח השאלת ספרי קודש.
עם השנים נפטרה אשת נעוריו רחל ע"ה, ונשא לאשה את הגב' נעמי תחי' שבזכותה יכל להמשיך ולהקדיש חייו לתורה ולמצוות, ואף בשנים האחרונות כאשר קשתה עליו ההליכה וסבל ייסורי תופת ברגליו לא ויתר על סדר יומו המתחיל בתפילה עם הנץ החמה, כאשר אשתו נעמי שתחי' תומכת בו ומלווה אותו לכל מקום.
לפני כ-24 שנים היה ממייסדי בית המדרש "תורת אבות" בו הקפידו על תפילה עם הנץ החמה בכל ימות השנה כולל שבתות וימים טובים ותפילת ערבי שבתות מבעוד אור היום.
בהתמדה מופלאה עבר עם המניין את טלטוליו ממקום למקום, מחוסר מבנה קבע למניין, ואף הציע את ביתו בו התקיים המניין כמעט שנה תמימה, עד שקיבלו מקלט ציבורי שישמש כבית מדרש.
במשך השנים האלו עמד בראש המניין ומסר בו שיעורי תורה והדריך את מתפללי המניין, ילדים ומבוגרים בדרך התורה והמצוות ע"פ מסורת אבותינו וכל זאת במאור פנים ובאהבה רבה.
בשנים האחרונות מפאת הכאבים ברגליו לא יכל ללכת לכולל אך לא ויתר על לימודיו ושכר אברך איתו למד חברותא מספר שעות ויתר היום למד לבדו.
עם מארי יוסף מהצרי הי"ו עם בניו של הרה"ג שלמה אלמוג שליט"א
התמדתו עוררה התפעלות גדולה אצל כל מכיריו, כמו גם צלילות דעתו ובהירות מחשבתו עד לרגעיו האחרונים, למרות גילו המופלג, ורבים מרבני עדת תימן ובכלל, היו חוקרים ומבררים אצלו מנהגי תימן, היות והיה בקי ושומר המנהגים כהוייתן.
ביום שלישי י"ט כסלו תשס"ט עלה על יצועו לאחר יום גדוש ומלא בתורה ומצוות והשיב נשמתו הטהורה ליוצרה, בשיבה טובה ובשם טוב.
השאיר אחריו בנים ובני בנים, דור ישרים מבורך זרע קודש אשר ברך ה'.
תנצב"ה
כתיבת תגובה