"ואת בת היענה" (ספר ויקרא פרשת שמיני יא, טז)
.jpg)
בת היענה, בזמן שהיא מטילה ביצים אינה יושבת עליהן לחממן, אלא מניחתן במקום גבוה ועומדת במקום רחוק ומביטה בהן ואינה מסיחה דעתה מהן. ואותה הבטה עושה פירות שמתבקעות הביצים ויוצאים האפרוחים. ואם יזדמן שתבוא שם חיה ועומדת לפניה ומפסיקה את ראייתה מהביצים, הורגת אותה. לפי שע"י הפסקת ראייתה נעשות הביצים מוזרות ואינן יכולות להתפקע להוציא האפרוחים. וע"כ נהגו לתלות ביצים אלו בביהכ"נ [ועפי"ז נתברר שורש המנהג שנהג המחבר הכותב שתלה ביצי יענה בביהכ"נ שלו בעירו רדאע בתימן כעדות נכדו ה"ר שלמה עמיהוד הי"ו] להראות לכל שעיקר התפילה שתתקבל ותעשה פירות – ע"י הכוונה שלא יהא שום דבר חוצץ בינינו לבין אבינו שבשמים שאנו עומדים כנגדו ומדברים עימו בלשון נוכח, ומשגיח על ישראל בלי הפסק רגע. וע"י הדביקות של עם ישראל בהקב"ה הוא מחזיר לנו מידה כנגד מידה וזהו כוונת הכתוב: "הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו".
(ילקוט רועים – לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)
כתיבת תגובה