תשובות רבינו יהושע הנגיד
(א) מי הוא השואל, כיצד נשאלו השאלות, ואיך הגיעו התשובות לידיו של מרן
א
בשנת ה'תשמ"ט זיכנו השי"ת והאיר לנו אור גדול מתורתן של ראשונים כמלאכים, הלא הוא ספר תשובות ר' יהושע הנגיד, מבני בניו של רבינו הרמב"ם זלה"ה, במקורו בלשון ערבי, ובתוספת העתקה ללשון הקודש. יצא לאור על ידי יהודה רצהבי ז"ל, על פי ספר כתיבת יד יחיד בעולם, שנכתב בתימן לפני כארבע מאות שנה:
תשובותיו של רבינו יהושע הנגיד, נחשבו בדורות האחרונים כאבודות, מלבד תשובותיו שהובאו בחיבוריהם של רבותינו חכמי תימן הקדמונים, ובראשם רבינו זכריה הרופא ורבינו סעדיה העדני בפירושיהם על משנה תורה להרמב"ם:
מכל יתר חכמי ישראל בעולם, מרן ר"י קארו הוא היחיד שהעלה בחיבוריו מתשובות ר"י הנגיד. בכסף משנה בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה דין א', לפנינו סימן א'. פרק י"א מהלכות עבודה זרה דין ט"ו, סימן ג'. פרק ז' מהלכות ספר תורה דין ט"ז, סימן ט"ו. פרק ג' מהלכות ברכות דין ח', סימן י"ז. שם פרק ד' דין ו', סימן י"ח. פרק ב' מהלכות נערה בתולה דין י"ב, סימן ל"ה. פרק ז' מהלכות איסורי ביאה דין י"ד, סימן ל"ח. פרק ח' מהלכות מאכלות אסורות דין ד', סימן מ"ד. פרק י"ד מהלכות תרומות דין כ', סימן נ"ט. פרק י"ז מהלכות פסולי המוקדשין דין כ', סימן ס"ה. פרק ה' מהלכות עבודת יום הכפורים דין ח', סימן ס"ו. ופרק ב' מהלכות זכייה ומתנה דין ג', סימן ע'. בבית יוסף אורח־חיים סימן קס"ח, והיא התשובה שהביאה כבר בכסף משנה פרק ג' מהלכות ברכות כדלעיל. ויורה־דעה סימן רמ"ב, והיא התשובה שהביאה כבר שם בהלכות תלמוד תורה כדלעיל. ובתשובותיו אבקת רוכל סימן ל"ח, על דברי הרמב"ם פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות דין ג', סימן מ"ה, והמוציא לאור לא ציין זאת בהערותיו. סך הכל שלוש עשרה תשובות. ועל פי הרשימה דלעיל, יש לתקן את הכתוב במבוא דף כ"א ריש ד"ה ולא, ובהערה ס"ח, שם מנה ארבע עשרה תשובות שהובאו בכסף משנה:
מסתברא שלא הגיעו התשובות לידיו של מרן אלא באמצעות רבינו סעדיה העדני, שעלה מתימן לארץ ישראל והתיישב בצפת, מקום מגורי מרן. שכן בסוף פירושו כתיבת יד על ספר זמנים ממשנה תורה להרמב"ם, כתב ר"ס העדני, שהשלימוֹ בעיר צפת בשנת ה'רמ"ה. ותשובות ר"י הנגיד היו בידיו, שהרי העתיק מהן בפירושו כנזכר לעיל, ונראה שהביאן עמו לצפת. וכן כתב המוציא לאור במבוא דף כ"א. ושוב ראיתי כי כן כתוב כבר בתחילת המבוא למהדורת פריימן. וכעין זה כתבתי לפני שנים רבות, בספרי הקטן מתנות כהונה (הנדפס בסוף ספר אוצרות תימן) סימן ד' דף רנ"ו ד"ה ואחר:
שאר חכמי ישראל שהביאו מתשובות ר"י הנגיד, לא הביאו אותן אלא מתוך חיבוריו של מרן, כמפורש בדבריהם. וחכמי הדורות האחרונים, יש שהעתיקו ממהדורת פריימן, שיצאה לאור בשנת ה'תרצ"ט ומיוסדת על חיבורי חכמי תימן:
והרדב"ז שהביא בתשובותיו (חלק ו' סימן ב'קמ"ו) תשובה אחת של ר"י הנגיד (בספר שלפנינו היא בסימן י"ז), הדבר ברור שלקח אותה מדברי מרן בבית יוסף אורח־חיים סימן קס"ח. שהרי מרן העתיקהּ מלשון ערבי לשון הקודש, וגם הביאהּ בקיצור כדרכו ברוב המקומות (ובכסף משנה פרק ג' מהלכות ברכות דין ח' העתיקה כמעט בשלמותה), וייחסהּ בסתם לחכם אחד מבני בניו של הרמב"ם (ובכסף משנה שם פירש את שמו, ה"ר יהושע מבני בניו של רבינו). והלא הרדב"ז העתיקהּ כמעט כַּלשון המובא בבית יוסף, וגם הוא ייחסהּ בסתם לאחד מבני בניו של הרב. והיאך יתכן שיהיו שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, באופן שגם לשון הייחוס וגם הקיצור וגם ההעתקה ללשון הקודש, כולם יהיו שווים ממש. אלא מוכרחים אנו לומר שהרדב"ז העתיק תשובה זו מדברי מרן בבית יוסף. ואפילו מכח השוואת הקיצור לחוד, או השוואת ההעתקה לחוד, יש להכריח כך, כל שכן בהצטרפות שתי ההשוואות ובצירוף השוואת לשון הייחוס. ועיין שו"ת פעולת צדיק למהרי"ץ חלק ב' סימן רמ"א. ולא עוד אלא שגם שני הפירושים הנוספים שהביא הרדב"ז שם ודחאם, מקורם בבית יוסף שם, כמו שיראה המעיין. ואל תתמה היאך לא ציין הרדב"ז שהתשובה והפירושים הללו מקורם בבית יוסף, כי כך היא דרכו בכמה מקומות להעתיק מדברי מרן מבלי להזכיר את שמו, כידוע ללומדים:
ואין לומר שבידי מרן היה ספר תשובות ר"י הנגיד מועתק ללשון הקודש, והמעתיק העלה את התשובות בקיצור. גם לא היה רשום באותו ספר שמו של המשיב, רק היה ידוע שהוא אחד מבני בניו של הרמב"ם, או כך היה רשום באותו ספר. והספר ההוא הגיע גם לידיו של הרדב"ז. ועל כן נשתוו מרן והרדב"ז בלשון הייחוס ובקיצור ובהעתקה ללשון הקודש. כי מלבד שזו השערה רחוקה מאד, הנה מצינו למרן עצמו בכסף משנה, שהעתיק תשובה זו עצמה באריכות ולא בקיצור וכדלעיל, אשר יאמר כי הוא זה אשר קיצרהּ בבית יוסף. ומסתברא נמי כי הוא זה אשר העתיק ללשון הקודש את התשובות שהעלה בחיבוריו (וכן כתב המוציא לאור במבוא דף כ"א), ולא שהיה לפניו ספר תשובות ר"י הנגיד מועתקות ללשון הקודש. ולומר כי בכסף משנה העתיק מן הספר השלם ועל כן באה התשובה באריכות ובהזכרת שמו, ובבית יוסף העתיק מתוך ספר מקוצר ועל כן באה בקיצור ומבלי להזכיר את שמו, זו השערה מופלגת יותר מן הראשונה. ודי בזה:
ואפילו אם יתעקש המתעקש לומר שהרדב"ז העתיק תשובה זו מגוף ספרו של ר"י הנגיד, הגם שהדבר לא יתכן כדבר האמור. אף אנו נֹאמר לו, כי את תשובתו הנזכרת לעיל, כתב הרדב"ז בזקנותו כשחזר כבר לעיר צפת, ושם הגיעו לידיו תשובות ר"י הנגיד כדרך שהגיעו לידיו של מרן כדבר האמור לעיל ד"ה מסתברא:
ומנא אמינא לה (שהתשובה נכתבה בזקנותו), שהרי בחלק ד' סימן א'תרכ"ד (רס"א) נשאל הרדב"ז על אותו עניין, והשיב בזה"ל, זה שנים רבות נשאלתי על זה הלשון, וזה לשוני באותה תשובה וכו', יעויין שם. והתשובה שהעתיק שם, היא התשובה שבסימן א'שצ"ג (כ'). והיא תשובה קצרה, ואם כן בודאי קדמה לתשובה שאנו דנים עליה (חלק ו' סימן ב'קמ"ו), שהיא ארוכה וכתובה בפרוטרוט. וממילא צריך לומר כי לאחר זמן ישב שוב על מדוכה זו והרחיב את הדברים, כדרך המחברים. ועוד, שאם תשובה זו קדמה לשתי התשובות הקצרות או לשנייה מהן, מדוע לא ציין לפחות בשנייה אל תשובתו הארוכה. מעתה, כיון שבחלק ד' סימן א'תרכ"ד (רס"א) כתב כי זה שנים רבות נשאלתי על זה הלשון וכו', נמצא שכבר אז היה גדול בשנים, שהרי שנים רבות לפני כן כבר היה משיב תשובות לשואליו. וכיון שהתשובה שבחלק ו' מאוחרת לה, מסתברא שהיא נכתבה בזקנותו או קרוב לכך:
ברם לפי האמת שהדברים מועתקים מדברי מרן בבית יוסף, ובפרט שהעלה שם שני פירושים נוספים שמקורם בבית יוסף, מוכרחים אנו לומר שהתשובה נכתבה לאחר שחזר לעיר צפת, כי רק אז נדפס הספר בית יוסף, כידוע מדברי הימים. ואדרבה, הדפסת הספר בית יוסף היא שגרמה לו לחזור ולהאריך בתשובה זו, כי שמה ראה שלושה פירושים חדשים שלא היו ידועים לו בעת שכתב את שתי תשובותיו הראשונות הנזכרות לעיל:
עד הנה ידוע ידענו כי תשובות ר"י הנגיד (על־כל־פנים חֵלק מהן או רובן) נכתבו כמענה לשאלות שבאו אליו מחכמי תימן, אבל לא נודעו לנו שמותיהם. גם סברנו כי השאלות נשלחו אליו מפעם לפעם, בזמנים שונים, כדרכם של שואלים. וחלק מהן כונסו לקונטריס מיוחד על ידי חכמי תימן (עיין בתחילת המבוא למהדורת פריימן). ברם כעת שזכינו לאור ספר תשובותיו, נתברר לנו כי כל השאלות נשלחו בפעם אחת, וכך גם התשובות. [וצריך לעיין במה שכתוב במבוא ריש דף כ"ד, שבאחד הפירושים על משנה תורה, הובאה תשובה א' עם חתימת הנגיד עליה]. והשואל הוא רבינו דוד ב"ר עמרם העדני, נגיד ארץ התימן, מחבר הספר הנכבד והמפורסם מדרש הגדול. ועל פי דרכנו למדנו זמנו המדוייק של ר"ד העדני, שכן בסוף התשובות נכתב הזמן, שנת א'תרנ"ז לשטרות, ה'ק"ו ליצירה. והכתוב במבוא דף ט"ו סוף ד"ה שנת, אינו נכון, כאשר יבין המעיין בגוף השאלה והתשובה שציין שם:
(ב) מי חיבר את התשובות סביב ספר המצוות
ב
תשובות רבינו יהושע הנגיד, כפי שהן נדפסות במהדורא החדשה של שנת ה'תשמ"ט (כאמור במאמר הקודם), סובבות על ספר המצוות ועל ספר משנה תורה לרבינו הרמב"ם, ערוכות כסדר הספרים, מראשם ועד סופם. ויהי אך יצוא יצא הספר הזה לאור עולם ועיינתי בו, אמר לי ליבי, לפי טביעות עיני, כי החלק הראשון אשר סביב ספר המצוות, אינו חיבורו של ר"י הנגיד, אלא זהו פירושו של אחד מחכמי תימן הקדמונים. ולא נכתב כתשובות לשאלות שנשלחו אליו, אלא המחבר עצמו סידר את פירושיו בדרך שאלות ותשובות, כשיטתם של מקצת מחכמי תימן הקדמונים בחלק מחיבוריהם, כגון רבינו זכריה הרופא בפירושיו על חיבורי הרמב"ם. [וכבר ראיתי מי שטעה וכתב נשאל הר"ז הרופא, ולא ידע כי הוא עצמו השואל והוא המשיב]. אשר על כן, יצאתי לחקור את הדבר הזה. ואמנם אחרי העיון בכל הספר, נתברר לי בס"ד כי אכן כך היא האמת, מכח כמה וכמה ראיות אמיתיות והוכחות נכוחות, מהן מסייעות ומהן מכריחות:
ולאהבת האמת, ראיתי לכתוב במאמר זה (לקמן מאות ג' ואילך), את כל הראיות הללו. ואל יתמה הקורא על אריכות הדברים וריבוי האמרים, עד שלפעמים מלאים הם את השכל. כי דבר גדול וחשוב הוא, הן למען ר"י הנגיד, לבל יאמרו בשמו דברים שלא אמרם. ובפרט אם הם היפך דבריו עצמו (כגון שתראה לקמן אות ה' ד"ה אחת עשרה), שאז נגרם צער לנשמתו, ועיין בתולדות מהר"י בדיחי שבסוף תשובותיו חן טוב פרק ב' אות ב' דף תכ"ח. והן למען מחבר הפירוש הזה, להחזיר אבידה לבעליה, ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. וכמו שאמרו חז"ל, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר, כדאיתא ביבמות דף צ"ז ע"א ובסנהדרין דף צ' ע"ב ובבכורות דף ל"א ע"ב. ועיין הקדמת מהר"י בדיחי לספרו חן טוב דף ט"ז. ועוד אמרו חז"ל, כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם, כדאיתא במגילה דף ט"ו ע"א ובחולין דף ק"ד ע"ב ובנדה דף י"ט ע"ב. והגם שעדיין לא נודע לנו שֵׁם כבודו של מחבר הפירוש הזה, נראה לענ"ד כי שני מאמרי חז"ל הללו שייכים גם כשאומרים דברים בשם חיבור שלא נודע שֵׁם מחברו. ובפרט שיתכן כי בזמן מן הזמנים יתברר שמו. לפיכך לא חשׂכתי ראיות והוכחות לכך, מכמה וכמה צדדים, למען יעמדו הדברים כיתד במקום נאמן:
ולכשאזכה ויגיע לידי כתב היד (וכן שאר כתבי יד שהשתמש בהם המוציא לאור), בודאי יתבררו הדברים ויתלבנו יותר ויותר. ומי שילמד את כל הספר הזה בעיון, יתכן שימצא עוד הוכחות מצד עצם העניינים. ולעת הפנאי צריך לעיין אם יש ראיה לדברַי, מן הכתוב בדף ל"ה הערה ל"א. ויש לי עוד כמה הערות על עניינים אחרים שכתב המו"ל במבוא ובהערותיו, וחלק מהן כתובים אצלי בגליון הספר, אלא שאין כאן מקומן. וראוי לחזור ולהדפיס ספר זה מחדש, ולהשמיט כל מה שאינו שייך לר"י הנגיד:
על כל פנים, מחמת ייחוס הפירוש הזה לר"י הנגיד, הרווחנו כי יוציאוהו לאור עולם. ועוד הרווחנו שיזכירוהו כמה ממחברי זמנינו ויביאו ממנו חידושים, כגון בהערות על ספר המצוות מהדורת ר"ש פרנקל, ובשו"ת יחל ישראל סימן צ"ה. ואילו היה הפירוש יוצא לאור על שם חכם מרבותינו חכמי תימן, קרוב לודאי שהיו מעלימים עין ממנו, כי תורה דילהו מונחת בקרן זוית, וד"ל. ועיין במבוא הערה ס"ו:
ג. ראיות ממבנה כתב היד
תחילה וראש, יש לדעת כי הספר כתיבת יד אשר ממנו נדפסו תשובות ר"י הנגיד, הוא קובץ הכולל שני חיבורים. הראשון, פירושו של רבינו דוד בן ישע הלוי חמדי על משנה תורה להרמב"ם, בדפים 1-98. [והיינו עד דף 98 ע"א, כי בע"ב מתחיל חיבורו של ר"י הנגיד כדלקמן]. והשני, תשובות ר"י הנגיד, בדפים 129א-98ב. ככתוב במבוא שם דפים י"ב י"ג י"ד:
והנה השו"ת על ספר המצוות, אינן מועתקות לא בתחילת חיבורו של ר"י הנגיד (כפי שהן מסודרות בספר הנדפס) ולא בסופו, אלא באמצע השו"ת על משנה תורה, בדפים 102-107, כמו שכתב המו"ל במבוא הערה נ'. כי מי שכרך את הדפים, בלבל את סדרם. אבל טעות סופר נפלה במה שכתב המו"ל שהם בדפים 102-107, שהרי הוא עצמו ציין את מספרי הדפים של כתב היד, בגוף הדפסת המקור הערבי. ולפי המצויין שם, יש לתקן כך, דפים 102, 121-123, 103-106, 124, 119, 120. [חסד עשה עמנו המו"ל בציינו בגוף הספר את מספרי הדפים של כתב היד, כי על פי זה עלה בידי להוכיח את האמת וכדלקמן. ויש להעיר כי בתרגום ללשון הקודש, לא כל מספרי הדפים צויינו, וגם לפעמים יש שינוי קל במקום של הציון. וגם במקור הערבי, לפחות במקום אחד הציון אינו מדוייק כל כך, כמו שיבין המעיין מתוך האמור שם בתשובה ס"ד הערה ב']:
השו"ת על משנה תורה, לפי מה שציין המו"ל בגוף הדפסת המקור הערבי, הן בדפים 99-101ב, 107-118, 129א-127:
פתיחת המשיב ר"י הנגיד, ובה שבחים ותושבות ודברי שלומים לשואל ר"ד העדני, כתובה בדף 98 ע"ב ובדף 99 ע"א. אמנם המו"ל שכח לציין בגוף הספר, היכן מתחיל דף 99 ע"א. אבל לפי צילום דף 98 ע"ב המובא בתחילת הספר, מובן כי דף 99 ע"א מתחיל בתיבת ובאפוד, שבד"ה אשרי, שורה ב':
נותרו לנו דפים 125 126, שלא צויינו בגוף הדפסת הספר. ולפי מניין השיטין בדפוס בין ציון לציון, נראה לפום רהטא שלא נשמטו ציונים בטעות, אלא דפים אלה לא נדפסו כלל. ובמבוא לא ביאר המו"ל מה כתוב בהם. ואם נֹאמר כי מי שעשה את מספרי הדפים בכתב היד (שהוא בודאי אדם בן זמנינו, או בן הדורות הסמוכים לנו, שהרי הקדמונים לא הכירו סימנים אלה של מספרים, אלא ציינו את הדפים באבג"ד וכו' כידוע), דילג בטעות ממספר 124 למספר 127, באופן שאין בכתב היד דפים 125 126 כלל. אם כן היאך כתב המו"ל במבוא דף י"ד ד"ה אחרי, שהחיבור מונה שלושים ושנים דפים, הלא אינם אלא שלושים:
ואם נֹאמר שהמו"ל לא מנה את הדפים, אלא סמך על מספריהם, שכן מדף 98 ע"ב עד דף 129 ע"א, הם שלושים ושנים דפים. אם כן מה הוא זה שכתב המו"ל במבוא הערה י"ב, שכתב היד חסר אחרי דף 126, היכן נמצא דף זה עד שיאמר שיש חסרון אחריו. על כן מוכרחים אנו לומר שישנם בכתב היד דפים 125 126 (ולפחות דף 126), אלא שכתובים בהם עניינים אחרים לגמרי, ולפיכך לא הדפיסם המו"ל. אך פלא מדוע לא ביאר במבוא, מה כתוב בהם, כדרך שביאר מה כתוב בדפים 1-98:
ומה שכתב שם, שכתב היד חסר אחרי דף 106 ואחרי דף 124, נראה שלא כתב כך אלא בתחילת עבודתו. אבל לבסוף נתברר לו שאין אחרי דפים אלה שום חסרון, אלא שהדפים נתבלבלו בכתב היד. וכמו שסידר הוא עצמו לנכון בגוף הספר, את דף 124 מיד אחרי דף 106, שהוא המשכוֹ. ואת דף 119 מיד אחרי דף 124, שהוא המשכוֹ. ונראה שיש בכתב היד חסרונות נוספים שלא ציינם שם:
ואשר כתב המו"ל במבוא דף י"ב ד"ה לאחרונה, שחסרים דפים אחדים בראשו של כתב היד ובסופו ואף באמצעיתו. תינח באמצעיתו, כדאמרן. וכן בראשו, שהוא תחילת פירושו של רבינו דוד בן ישע הלוי חמדי, כנזכר לעיל ד"ה תחילה. אבל בסופו אין שום חסרון, שהרי בדף 129 ע"א נשלם כל החיבור, שכן בסופו באו חתימת המשיב ודברי המעתיק. ודף זה הלא הוא הדף האחרון של כתב היד, שהרי לא כתב המו"ל שאחרי תשובות ר"י הנגיד יש בכתב היד עוד דפים אחרים. והמו"ל עצמו כתב שם במבוא דף י"ד ד"ה אחרי, שסופו של החיבור נשתמר. גם לא מובן מה שכתב בדף י"ב ד"ה לאחרונה, שכתב היד מונה קל"ב דפים, הלא אינם אלא קכ"ט (129) דפים. ואולי בדפים 130-132 הועתק חיבור נוסף, החסר לפחות בסופו. ולזה היתה כוונת המו"ל באמרו שכתב היד חסר בסופו:
ומעתה מובן מה שכתב שם בדף י"ב, שכלולים בכתב היד כמה חיבורים, ולא מנה אלא שנים, פירוש ר"ד בן ישע ותשובות ר"י הנגיד. כי בסוף כתב היד הועתק חיבור נוסף. ומה שלא כתב שכלולים בו שלושה חיבורים, אפשר שבדפים 130-132, ואולי גם בדפים 125 126 שהוכחנו לעיל (ד"ה ואם) שנכתבו בהם עניינים אחרים לגמרי, כתובים כמה וכמה עניינים מקוטעים, באופן שאי אפשר לדעת האם הם שרידים של חיבור אחד או של כמה חיבורים. על כן סתם וכתב שכלולים בכתב היד כמה חיבורים:
ולא עוד אלא שבדף י"ג ד"ה ידיעותינו, כתב המו"ל שבכתב היד כלולים חיבוריו של ר"ד בן ישע, ע"כ. נקט חיבוריו לשון רבים, אף שלא הזכיר תחילה אלא את פירושו על משנה תורה. ואולי בדפים הנזכרים לעיל, הועתקו שרידים מחיבורים אחרים שלו, עיין עליהם שם בהערה י"ח. [ועיין לקמן ד"ה ולבי]. אך פלא מדוע לא פירט כל זאת במבוא:
מעתה נשוב לְמה שהתחלנו לחקור, האם השו"ת על ספר המצוות הן מכלל חיבורו של ר"י הנגיד. הנה ממה שכתבנו לעיל, נתברר כי הדפים של השו"ת על ספר המצוות, לא זו בלבד שהם מעורבבים, דהיינו דפים 102, 121-123, 103-106, 124, 119, 120. הנה הם מפוזרים בין הדפים של השו"ת על משנה תורה, באופן שהם מפסיקים באמצע העניינים ממש. דהיינו בין דף 101 העוסק בהלכות תפילה, לדף 107 העוסק בהלכות ברכות. ובין דף 188 העוסק בהלכות תרומות, לדף 127 העוסק בהלכות פסולי המוקדשין:
ואם כן, הדבר ברור כי מקומן של השו"ת על ספר המצוות, אינו באמצע השו"ת על משנה תורה, והדבר מובן גם בלאו הכי. ואם נקח את כל הדפים של השו"ת על ספר המצוות ונבוא לקבוע אותם בתחילת הספר (כי ספר המצוות הוא כהקדמה למשנה תורה כידוע) אחרי פתיחת המשיב כפי שעשה המו"ל, הדבר לא יתכן. שהרי פתיחת המשיב, שהיא בודאי תחילתו של הספר, מסתיימת בדף 99 ע"א. ומיד מעבר לאותו הדף עצמו, דהיינו דף 99 ע"ב, מתחילות השו"ת על משנה תורה. וגם לקבוע את הדפים של השו"ת על ספר המצוות בסוף הספר, לא יתכן. שהרי התשובה האחרונה על משנה תורה מסתיימת בדף 129 ע"א, ומיד אחריה, באותו עמוד עצמו, באה חתימתו של המשיב ודברי המעתיק, שהם בודאי סופו של הספר:
ועל כרחינו צריכים אנו להודות, שהדפים של השו"ת על ספר המצוות, אין מקומם אלא לפני פתיחת המשיב, או אחרי חתימתו. נמצא שאינן חלק מחיבורו זה של ר"י הנגיד, ולאו מר בריה דרבנא חתים עלייהו:
ולפי שעד הנה לא ידענו ולא שמענו כי יש לר"י הנגיד תשובות גם לשאלות על ספר המצוות. גם כל תשובותיו שהובאו בספרים, אינן אלא לשאלות על ספר משנה תורה. אם כן יש לנו לומר שאין אלה תשובות לשאלות שנשאל בזמנים אחרים על ספר המצוות, אלא זהו פירושו של אחד מחכמי תימן הקדמונים. ולא נכתב כתשובות לשאלות, אלא המחבר עצמו סידר את פירושיו בדרך שאלות ותשובות, כדבר האמור לעיל אות ב' ד"ה תשובות. ומעתיק כתב היד, העתיק בקובץ זה את הפירוש על ספר המצוות אף שאינו של ר"י הנגיד, וכדרך שהעתיק את פירושו של רבינו דוד בן ישע הלוי חמדי, ועוד עניינים שונים, כדלעיל ד"ה ומעתה:
והמו"ל עצמו כתב במבוא סוף דף ט"ז, כי המובאות שנודעו עד כה מן החיבור, נסבו כולן על היד החזקה (משנה תורה). אלא שסיים כי משום כך נתקבל הרושם המוטעה שהשאלות מצטמצמות ביד החזקה בלבד, אולם כרבע מכתב היד הוא שו"ת על ספר המצוות, ע"כ. ולא היא, אלא בלבול הדפים בכתב היד הטעהו, וכדבר האמור:
וזה שכתב המו"ל במבוא סוף דף כ"ב אות ד', כי בפירוש כתיבת יד על ספר המצוות (לאחד מחכמי תימן, לא נודע שם כבודו) משוקעות כמעט כל תשובות ר"י הנגיד, אך רק במקצתן נזכר שמו, ע"כ. וכיוצא בזה כתב שם באות ה' אודות פירוש ר"ז הרופא כתיבת יד על ספר המצוות. הנה בודאי הדברים הכתובים בפירושים אלה בסתם, אינם מתשובותיו של ר"י הנגיד. אלא דברי המחברים עצמם הם, ומחבר הפירוש שלפנינו הוא שלקח מהם. או בהיפך, הם לקחו ממנו. וזה כדרכם של המפרשים הקדמונים, כדלקמן בסמוך ד"ה ואפילו. אך מקצתן שנזכר בהן שמו של ר"י הנגיד כדלעיל, קרוב לודאי שהן לקוחות מתשובותיו על משנה תורה, כי יש בהן עניינים הקשורים גם לספר המצוות. ולבירור העניין עד תומו, צריך לעיין בגוף כתבי היד הללו. ואף אם לא נמצא את התשובות הללו בין תשובות ר"י הנגיד על משנה תורה, אפשר שהן מן התשובות שבדפים החסרים:
וגם אם נזכה ויתגלה לנו כתב יד שלם של תשובות ר"י הנגיד על משנה תורה, או כתב יד המשלים את כל החסר, ולא נמצא שם את התשובות שהביאו בשמו מפרשי ספר המצוות הנזכרים לעיל, נצטרך לומר שהן תשובות שהשיב לשאלות שנשלחו אליו בזמנים אחרים. אבל השו"ת על ספר המצוות הנדפס בספר הזה, בודאי אינן שלו, כי אין מי שיוכל להכחיש את המציאות ולדחות את ההוכחות הנכוחות שכתבנו לעיל ושנכתוב לקמן בעז"ה:
ואפילו אם נמצא בשו"ת על ספר המצוות, תשובות שהביאו בשמו מפרשי ספר המצוות הנזכרים לעיל, אין מזה שום הוכחה שכל יתר התשובות שלו הנה. כשם שלא נוכל לומר כך על כל שאר פירושי חכמי תימן הקדמונים על ספר המצוות ועל משנה תורה, אף שהובאו בהם בסתם תשובות שהן בודאי של ר"י הנגיד. והדבר ברור ומובן למי שרגיל בספרי הקדמונים בכלל, דהיינו גם חכמי שאר קהילות ישראל, שנמצא בהם דברים מתאימים ושווים זה לזה, כי הם נתפרנסו זה מזה, וכלכלו זה את זה. ועיין לקמן אות ו' ד"ה ומה:
ולבי אומר לי, כי השו"ת על ספר המצוות, הן חיבורו של ר"ד בן ישע הלוי חמדי, כי ידוע שהוא חיבר פירוש גם על ספר המצוות (מלבד פירושו על משנה תורה המועתק בתחילת כתב היד הזה), וכנזכר גם במבוא הערה י"ח. ובמבוא לחיבורו אלגאמע (המאסף) דף קע"ח אות י"א, כתוב שפירושו על ספר המצוות ידוע בשמו בלבד, על פי מה שהזכירוֹ בספרו אלוגיז אלמג֗ני (הקיצור המספיק) על התורה. כמו כן הזכיר את פירושו זה, בפירושו על משנה תורה שכתב היד הזה, כמו שכתב המו"ל במבוא דף י"ד. וצריך לבדוק אם הדברים שהזכיר שם ושם, מתאימים לכתוב כאן. וכבר כתבתי לעיל ד"ה ולא, כי אפשר ששאר העניינים המועתקים בכתב היד הזה, הם שרידים מחיבוריו. וזהו שהועתקו כולם בקובץ אחד. ואפשר כי אף המו"ל סבר כך מעיקרא, ועל כן כתב במבוא דף י"ג ד"ה ידיעותינו, כי בכתב היד כלולים חיבוריו (לשון רבים) של ר"ד בן ישע, ע"כ:
ד. ראיות ממבנה השו"ת וסגנונן
שנית, השו"ת על משנה תורה, מסודרות ומצויינות בסדר אבג"ד וכו', כנראה כבר על ידי השואל עצמו. תחילתן שאלה בהלכות תלמוד תורה, ואחריה שאלה ב', שאלה ג' וכו', עד שאלה ע"ב. מה שאין כן השו"ת על ספר המצוות, אינן מצויינות באבג"ד כלל. ואילו היו גם הן מכלל החיבור, היה להם לשואל ולמשיב לציין גם אותן באבג"ד. ולא עוד אלא שהיה להם להתחיל סדר אבג"ד כבר בשו"ת על ספר המצוות, ואחרי כן להתחיל בשו"ת על משנה תורה מהיכן שנסתיימו השו"ת על ספר המצוות. ואם מעיקרא היו השו"ת על ספר המצוות מסודרות אחרי השו"ת על משנה תורה, היה להם למנותן ע"ג, ע"ד וכו'. ברם לפי האמת שאינן אלא פירוש מסודר סביב ספר המצוות, לא הוצרך מחברוֹ לציין אבג"ד, וכדרך כל מפרש:
שלישית, בשו"ת על ספר המצוות נוספו כותרות וסיומים, הקשורים לעצם הסדר של ספר המצוות. כגון כלל ג', כלל ד' וכו' (ואולי הן תוספות מהמו"ל), נשלמו מצוות עשה, נתחיל במצוות לא תעשה כללן. וזה כדרכו של כל מפרש. מה שלא תמצא כזאת בשו"ת על משנה תורה, מלבד פתיחת המשיב וחתימתו. וזה כדרכו של כל כותב איגרת. והכותרת משנה תורה שבדף ס"ג, היא תוספת המו"ל, שהרי במקור שבלשון ערבי (דף קי"ט) ליתה:
רביעית, בתחילת השו"ת על משנה תורה (דף ס"ג) כתוב, אמר השואל שמרו צורו, שאלות אלו ורבות מהן [נתעוררו] בגלל חילופי הנוסח אצלנו. [שאלה] אמר הרב ז"ל בהלכות תלמוד תורה וכו', ע"כ. והם דברי ר"י הנגיד עצמו, שמודיע כי השואל כתב לו זאת באיגרת שאלותיו, ולכן הוא נזכר בברכת החיים. ואם השו"ת על ספר המצוות הן חלק מן החיבור, מדוע לא כתב זאת בתחילתן. [אם לא שנֹאמר שמקומן אחרי השו"ת על משנה תורה, ולא כפי שנדפסו לפניהן. אבל כבר הוכחנו לעיל אות ג' ממבנה כתב היד עצמו, שלא יתכן לקבוע מקומן לא לפני השו"ת על משנה תורה, ואף לא אחריהן]:
ולפי שיודע אני כי המתעקש יוכל לדחות טענה זו, ולומר שלא כתב ר"י הנגיד זאת אלא דוקא לפני שהתחיל להשיב לשאלות על משנה תורה, לפי שרבות מהן אכן נגרמו מחמת חילופי הנוסח. מה שאין כן השאלות על ספר המצוות, דלפום רהטא אין בהן שאלות שנגרמו מכך. על כן מוכרח אני להוסיף ולהעיר, כי המו"ל לא דקדק בהעתקת המלים הללו ללשון הקודש. וגם הלשון שאלות אלו ורבות מהן וכו', אין לה הבנה. ואמנם במקור שבלשון ערבי (דף קי"ט) כתוב לאמר, קאל אלסאיל ש"צ והד֗ה אלמסאיל וכתיר מנהא מן אגל אכ֗תלאף אלנסך֗ ענדנא. קאל הרב ז"ל וכו'. והתרגום המדוייק כך הוא, אמר השואל ש"צ, ואלו [הן] השאלות, ורבות מהן בגלל חילופי הנוסח אצלנו. אמר הרב ז"ל וכו':
המלים אמר השואל ש"צ, המה דברי ר"י הנגיד. והמלים ואלו [הן] השאלות וכו', המה דברי השואל. כי באיגרת שאלותיו, לאחר הפתיחה בשבחים ותושבות ודברי שלומים לנשאל, לפני שהתחיל להסדיר את שאלותיו, הקדים וכתב, ואלו [הן] השאלות. והוסיף להעיר, ורבות מהן בגלל חילופי הנוסח אצלנו. ומיד התחיל בשאלות, אמר הרב ז"ל וכו'. וכאן באיגרת התשובות, הקדים המשיב להעתיק לשון השואל בזה. [ולא דק המו"ל במה שכתב במבוא דף י"ז ד"ה למותר, שהם דברי המעתיק. וגם דברי ר"ד בן ישע הלוי, שהביא שם בד"ה דע, הוו תיובתיה]. מעתה דעת לנבון נקל, שאם השו"ת על ספר המצוות הן חלק מן החיבור, היה לו לכתוב בתחילתן את המלים ואלו [הן] השאלות, כי שם מקומן. ולא יכתוב לפני השו"ת על משנה תורה, אלא רק את ההערה כי רבות מהן בגלל חילופי הנוסח אצלנו:
חמישית, לשון השו"ת על ספר המצוות, אינה דומה כלל ללשון השו"ת על משנה תורה:
ששית, פתיחות השאלות על ספר המצוות, שונות מפתיחות השאלות על משנה תורה. ויש להעיר בפרט על פתיחת השאלה הראשונה שבדף מ"א, אבל יש כאן קושיא וכו', והבן:
שביעית, בשו"ת על ספר המצוות, לא תמצא לשונות של שואל אל נשאל, ושל משיב אל שואל, כמו שמצוי בשו"ת על משנה תורה. כגון בסוף שאלה ב' (דף ס"ג), יבאר לנו היטב. ובתשובה, נתחלף לכם וכו'. ובסוף שאלה כ' (דף ע"א), יפרש לנו סדר ברכות המילה וכו'. ובתשובה כ"ב (דף ע"ב), ויש למחוק אפילו מן הנוסחים שבידכם. ובסוף שאלה ל"א (דף ע"ז), ונפלה מחלוקת בכמה מקומות, משום כך מצאנו לנכון להביא את העניין לפני כבוד תורתכם, למען תודיעונו מה ראוי לעשות, ואם דיעה זו פשטה במקומותיכם וכו', יעויין שם. ובאמצע התשובה (דף ע"ח), ואלמלא שאנו חפצים לאצול לכם ברכה, היִינו מכריזים נידוי על כל אדם החולק על אנשים כמותכם וכו'. ובסוף שאלה מ"ה (דף פ"ג), יפרש לנו על מה נסמוך. ובתשובה, הנוסח אצלכם בהלכות ממרים אינו נכון:
ה. ראיות מתוכן השו"ת
שמינית, רבות מן השאלות על ספר המצוות, אינן שאלות של מי שאינו יודע תשובתן, מה גם גוברא רבה כוותיה דרבינו דוד העדני, מגדולי עולם, ראשי אלפי ישראל. וכבר נודע עוצם בקיאותו בכל מרחבי ים התלמוד. וכל ספרי חז"ל וחיבורי הגאונים והרמב"ם ושאר רבוותא, פרושׂים ומחוורים לפניו כשמלה, וכמו שיראה כל מעיין בחיבורו העצום מדרש הגדול. אלא הן שאלות שערך המפרש עצמו, לצורך כתיבת פירושיו למתחילים. כגון השאלה האחרונה שבדף ל"ח, שהדבר פשוט כי ר"ד העדני ידע כל זאת, שהרי המה דברים מפורשים במשנה ובגמרא ובדברי הרמב"ם, כמצויין בהערות שם. והוא עצמו הביא כל זאת בחיבורו מדרש הגדול פרשת ויקרא על פסוק (ד, ב) נפש כי תחטא בשגגה, ובפרשת שלח על פסוק (במדבר טו, כט) תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. ויש בשו"ת על ספר המצוות, עוד כמה תשובות שמקורן מפורש בדברי חז"ל או בחיבורי הרמב"ם עצמו. ויתכן שהעלה אותם ר"ד העדני עצמו בחיבורו מדרש הגדול, שהרי הוא מקיף את כל חלקי תורתנו הקדושה כידוע, אלא שאיני פנוי לבדוק כל זאת. וכמה תשובות לא באו אלא לפרש מלים או עניינים ידועים. ולא יאומן כי יסופר, שהוצרך ר"ד העדני לשאול שאלות כאלה, אשר תשובותיהן גלויות לכל בר בי רב:
הלזה ייאות אשר כתב אליו ר"י הנגיד בפתיחה וז"ל, הגיעו השאלות הנכונות, המעידות עליך והעונות, כי אתה איש אמונות, מפענח צפונות, לוחם מלחמתה של תורה וכו'. וכאשר הגיעו אלינו עמדנו עליהם, והנה הם מספרים שבח שולחיהם וכו', יעויין שם באורך. אין הדברים הללו מתאימים אלא לשאלות על משנה תורה, אשר רובן קושיות על דברי הרמב"ם, סתירות בדבריו, בירורי נוסח וכיוצא בזה (וכן כתוב בתחילת המבוא למהדורת פריימן), ולא תמצא בהן שאלות דוגמת השאלות דלעיל. [ולא דק המו"ל במה שכתב במבוא דף ט"ו כי רוב השאלות הן סתירות וכו' בין ספר המצוות והיד החזקה, וכן במה שכתב בריש דף י"ז, ובדף כ"א אמצע ד"ה מאחר, ובסוף דף כ"ה]:
ולבל יחסר המזג, אכתוב כאן עוד שתי דוגמאות לעניין זה. לשאלה האחרונה שבדף ל"א בטעם למה נקראת שפתנו בשם לשון הקודש, הובאו שתי תשובות. התשובה הראשונה מפורסמת, ומקורה במורה הנבוכים להרמב"ם חלק ג' סוף פרק ח'. והמוציא לאור שכח לציין זאת בהערותיו. ובמצות עשה ל"ז דף מ"ז, השאלה הראשונה היא, איזהו מועד קטן. והתשובה, מועד קטן היא מסכת מועד וכו', ע"כ. מי פתי יאמין או יעלה על דעתו, שר"ד העדני ישאל שאלה כזאת. [אלא שלאחר זמן נתברר לי ששתי שאלות אלה אינן נמצאות בכתב היד, אלא הן מכלל ההוספות שהוסיף המו"ל, כדי להשלים את החסר בכתב היד (עיין לקמן אות ו'). ומכל מקום לא היה לו להעלותן, ולפחות את השנייה, וכמו שייעד הוא עצמו במבוא ריש דף כ"א, ויובאו דבריו לקמן אות ו' ד"ה ולברר]:
ומכאן תשובה נכונה לְמה שכתב המו"ל במבוא (אמצע דף ט"ו) וז"ל, לבני דורנו שהתלמוד מצוי בידם ומפרשי הרמב"ם פרושׂים לפניהם, ייראו מקצת השאלות כפשוטות. אך יש לזכור שהן נשאלו במדינה שהתלמוד לא היה נפוץ בה, ופרשנות ליד החזקה עדיין לא היתה, ע"כ. הדברים הללו נכתבו מפני שסבר כי השו"ת על ספר המצוות הן חלק מן החיבור, ובהן אכן יש הרבה שאלות פשוטות. ברם קושטא קאי, שאינן חלק מן החיבור:
ומזה שכתב כי פרשנות ליד החזקה (משנה תורה) עדיין לא היתה, נראה שהבין כי גם בשו"ת על משנה תורה ישנן שאלות פשוטות. ולא היא, וכפי שיראה המעיין. ועיין לקמן אות ו' ד"ה אם. ואם המצא תמצא שם שאלה פשוטה, יש לכך סיבה, כגון שיש באותו עניין חילופי נוסחאות, ור"ד העדני בא לבקש מר"י הנגיד להודיע לו כיצד היא הנוסחא בספרים המדוייקים מורשת אבותיו עד הרמב"ם עצמו (ועיין תשובה כ"ו דף ע"ד. ועיין עוד מה שכתבתי בדברים אחדים שנדפסו בספר שפת מלך על הרמב"ם מדע ריש חלק ב' ד"ה עוד). או שנחלקו הדעות בתימן, ור"ד העדני ביקש את הכרעת ר"י הנגיד. וכל כיוצא בזה:
ואשר כתב שהשאלות נשאלו במדינה שהתלמוד לא היה נפוץ בה, המה דברים תמוהים מאד, שהרי השואל הוא ר"ד העדני, אשר מלבד שהיה בידו כל התלמוד ובנוסחא מדוייקת עד מאד כידוע, עוד היתה לו בו בקיאות עצומה, בכל פינה וזוית, כמאן דמנח ליה בכיסתיה:
ואעיקרא, איני יודע מניין לו שהתלמוד היה נפוץ אז במצרים יותר מאשר בתימן. וכבר נכתבו ראיות רבות, שהתלמוד היה נפוץ מאד בתימן, וחכמי ישראל שמה עסקו בו ודקדקו בענייניו. ואין כאן מקום להאריך בזה, כי הוא נושא רחב. רק אביא שני עניינים חשובים. האחד, מעשה שהיה בחכם תימני שישב במצרים בזמנו של רבינו אברהם בנו של רבינו הרמב"ם, ואמר שאינו מודה בסמכותו של הנגיד, הואיל ובדרשותיו אין הלה מביא דבריהם של חכמי התלמוד כלשונם וכו', עיין קובץ הראל דף קל"ה. ועיין עוד בתשובות הרמב"ם סימן ק"י. והשני, עדותו של רבינו הגדול מהרי"ץ, שכן כתב במגילת תימן (הובאו דבריו בהקדמת הרשי"ה לשו"ת פעולת צדיק) וז"ל, כשחוברה הגמרא, גם היא נתפשטה בכל הגליות, וגלות צנעא כמו הן קיבלוה בסבר פנים יפות, והיו מעתיקים אותה ללמד בני ישראל קושיות ותירוצים. והיו מפרשים בה פירושים עצומים. וכל אחד מהחכמים המרביצים תורה, היה עושה לעצמו קיצור פסקי הדינים מהגמרא, ועשו קונטריסים וכו', יעויין שם:
ואפילו לפי הבנת המו"ל שאפשר כי לא כל השאלות הן של ר"ד העדני, אלא חלק מהן הגיעו אליו מכלל יהודי תימן, והוא כנגיד הקהילה שיגר את כולן לר"י הנגיד (עיין במבוא ריש דף ט"ו, ודף ט"ז בראשו ובאמצעו, ודף י"ט ריש ד"ה כאמור), באופן שיתכן כי השאלות הפשוטות (אשר בשו"ת על ספר המצוות) באו מאנשים פשוטים. מכל מקום לא היה לו לשלוח שאלות פשוטות כאלה עד לארץ מצרים. וכנגיד ארץ התימן, היה לו להשיב לשואלים הוא עצמו, ולא להטריד בכך את נגיד ארץ מצרים. אבל האמת היא כי השו"ת על ספר המצוות (שבהן ישנן שאלות פשוטות), אינן חלק מן החיבור. ובשו"ת על משנה תורה, השואל הוא ר"ד העדני לבדו. וראיות המו"ל אינן מוכרחות כלל, כאשר יבין המבין, ואין כאן מקום להאריך בזה:
תשיעית, מקצת מן השאלות על ספר המצוות, הן שאלות שאין צורך לשאול אותן, אלא אם כן מבקש הכותב לפרש את העניין על־דרך הפילסופיא או הרמז וכדומה, מלבד פשט הדברים. מה שלא תמצא בשאלות על משנה תורה, שכולן על דרך הפשט. והנה כבר השאלה הראשונה על ספר המצוות (דף ל"א), היא מן הסוג הזה, כיצד אמר רבינו ז"ל בתחילת ספר המצוות, כבוד גדולת. מה הוא הכבוד האמור כאן. והתשובה, הוא כינוי לנפש הנכבדת וכו', ע"כ. וזאת מלבד שהכותב טעה במה שכתב כיצד אמר רבינו וכו', שהרי הדבר פשוט לכל קורא (וכל שכן לגוברא רבה כוותיה דר"ד העדני), שאינם דברי רבינו, אלא דברי המעתיקים בשבח רבינו, וכמו שהרגיש כבר המו"ל שם בהערה א'. וכן בדף ל"ד בתחילת הכללים, על שום מה מניין הכללים ארבעה עשר, לא פחות ולא יותר. והתשובה, יש בזה רמז וכו', ע"כ. ואחר זמן נתברר לי ששתי שאלות אלה הן מכלל ההוספות שהוסיף המו"ל כדי להשלים את החסר בכתב היד. ואיני יודע היאך העלה על דעתו שהוצרכו לשאול על כך, עד שחשב שהן מן התשובות שאבדו מכתב היד:
עשירית, בשאלה הראשונה שבדף מ', אמר בכלל התשיעי זה אלגיבה, מה היא אלגיבה. והתשובה, היא עדות שקר. ושאר הלשונות ברורים, ע"כ. מלבד שלא יתכן כי אדם חכם לא יֵדע פירוש מלה זו, עוד יש לתמוה מהו זה שכתב ושאר הלשונות ברורים. שאם היתה זו תשובה לשואל, מובן שהשואל ביקש לבאר לו גם את שאר הלשונות, שאם לא כן מדוע הזכיר זאת המשיב. וכיון שהשואל שאל, בודאי לא היה יודע ביאורם, ואם כן מדוע המשיב לא ביאר לו אותם:
ועל כרחנו נֹאמר שאין זה אלא פירוש על ספר המצוות, ודרכם של מפרשים לכתוב כך כאשר יתר הדברים ברורים, כדי שלא יתמה הקורא מדוע אין עליהם פירוש. ואביא לכך מקצת דוגמאות מן הבא בידי. ר"ס העדני בפירושו על הרמב"ם סוף פרק י' מהלכות תפילה כתב, ושאר הפרק מבואר. וכן כתב מהר"י בירב בפירושו בית יעקב על הרמב"ם סוף פרק ב' מהלכות דעות, וסוף פרק י"א מהלכות עבודה זרה. וכן כתב מהר"ח כסאר בפרק ד' מהלכות דעות דין ב', ועוד. ובפרק ט' מהלכות שבועות דין ט"ז, ושאר הפרק פשוט הוא. ובפרק י"ג מהלכות גזילה ואבידה דין י"ג, ושאר הפרק מובן הוא. והמפרש על הלכות קידוש החודש כתב בסוף פרק ג', ובפרק ה' סוף דין ד' ועוד, ושאר הפרק אינו צריך ביאור:
אחת עשרה, הדברים בתשובה לשאלה על מצות לא תעשה קפ"א דף ס', נראים סותרים לתשובה לשאלה מ"ב על משנה תורה דף פ"ב. ואם כן מסתברא דשני מחברים הם. אלא שלאחר זמן נתברר לי ששאלה זו על ספר המצוות, היא מכלל ההוספות שהוסיף המו"ל כדי להשלים את החסר בכתב היד. ומכל מקום לא היה לו להעלותה, אחר שהיא סותרת לדברי ר"י הנגיד עצמו:
שתים עשרה, בשאלה השלישית על ספר המצוות (דף ל"א), כיצד הוא אומר כאן שפירוש המשנה קדם לספר המצוות, ובסדר קדשים (ריש פרק ד' דמנחות) אמר שספר המצוות קדם וכו'. והתשובה, אפשר שרבינו התחיל בפירוש המשנה עד שהגיע לסדר קדשים, וחיבר ספר המצוות וכו', ע"כ. ועיין במבוא דף י"ט ד"ה בחיבור. פלא גדול, וכי לא ידע ר"י הנגיד שזקינו הרמב"ם עשה מהדורא בתרא לפירוש המשנה, ואת ספר המצוות הזכיר במהדורא ההיא שנעשתה לאחר ספר המצוות. ולא יתכן לומר שהוא ראה זאת במהדורא קמא, כי הדבר ידוע שפירוש המשנה כולו נתחבר לפני ספר המצוות. אלא שלאחר זמן נתברר לי ששאלה זו היא מכלל ההוספות שהוסיף המו"ל כדי להשלים את החסר בכתב היד:
שלוש עשרה, בתשובה לשאלה על מצות עשה י"א דף מ"ה, אומרים שבנוסחים מדוייקים כתוב וכו'. [לאחר זמן נתברר לי ששאלה זו היא מכלל ההוספות שהוסיף המו"ל]. וכן במצות עשה קפ"ו דף נ"ד, שתי המלים וכו' לא נתבררו לא מצד הנוסח ולא מצד המובן, כי גם בנוסח יש חילוקים וכו', יעויין שם. וכי לא היה בידו של ר"י הנגיד לברר את הנוסחא האמיתית בספרים המדוייקים מורשת אבותיו עד הרמב"ם עצמו:
ארבע עשרה, בשאלה הראשונה במצוות לא תעשה (דף נ"ז), אמר וכו' שהוזהרנו מלעשות צורת אדם וכו', הוא שאמר יתעלה לא תעשון אתי אלהי כסף וגו' (שמות כ, יט). מהיכן נתברר בפסוק זה שהוא מזהיר מלעשות צורת אדם. והתשובה, נתברר זה במדרש הגדול בדרך דרש. אמרו על זה, לא תעשון אתי, [אל תקרי] אתי אלא אותי, לא תעשון אותי (ראש השנה דף כ"ד ע"ב, ועבודה זרה דף מ"ג ע"ב). כלומר לא תעשון בדמותי כצלמי. ומאיזה (נ"א, ואיזה), זה אדם שהוא בצלמו, שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו). והבן דרש זה כי הוא מופלא, ע"כ. דברים אלה מפליאים עד מאד. הלא השואל ר"ד העדני, הוא הוא מחבר הספר מדרש הגדול, וכי לא היה יודע מה כתב בחיבורו, עד שהוצרך ר"י הנגיד להזכיר לו. וברור שאין לומר שכתב זאת במדרש הגדול על פי מה שהשיב לו ר"י הנגיד:
שוב עיינתי במדרש הגדול על הפסוק הנזכר, וראיתי שלא העלה אלא את עצם דרשת חז"ל, לא תעשון אתי, לא תעשון אותי. אבל הפירוש הנוסף כאן, כלומר לא תעשון בדמותי כצלמי. ומאיזה, זה אדם שהוא בצלמו וכו', ליתא התם. ואמנם אין דרכו של בעל מדרש הגדול להוסיף ביאורים לדרשות, מלבד מעט פירושים קצרים:
והנה אם הכותב ציין למדרש הגדול רק בשביל עצם הדרשה, קשה מדוע לא ציין לגמרא. הלכך מסתברא שבמדרש הגדול שלפניו, היה כתוב גם הביאור, שהוא עיקר תשובת השאלה, כי מהדרשה לבדה עדיין לא נתברר שהכוונה לצורת אדם. וכיון שהובאו שם הדרשה והפירוש יחדיו, ושניהם נצרכים לתשובת השאלה, בחר להעתיק הכל משם:
אבל לומר שהפירוש הזה הוא של הכותב עצמו, לא מסתברא. חדא, שהרי את כל הפירוש הזה העלה בלשון הקודש, שלא כדרכו בשאר פירושיו. ומתיבות והבן דרש זה וכו', כתב בלשון ערבי (כמו שיראה המעיין שם בריש דף קי"ד) כדרכו. ועוד, דאם כן היה לו להביא את הדרשה מן הגמרא, ועל זה לכתוב את ביאורו. ומכח טענה זו השנייה, מובן גם כן שלא העתיק את הפירוש מחיבור אחר:
אלא מסתברא כדקאמרן, שגם את הפירוש העתיק ממדרש הגדול שהיה לפניו. ואף שבכל נוסחאות מדרש הגדול שלפנינו לא נמצא הפירוש הזה, אפשר שהיא תוספת של מעתיק המדרש הגדול שהיה לעיני הכותב. ואמנם מצינו כמה העתקות של מדרש הגדול, שיש בהן הוספות של מעתיקים. ולפי מיטב ידיעתי, בכל ההוספות הללו אין שום תערובת של לשון ערבי (וכדרכו של בעל מדרש הגדול עצמו), מלבד הפירושים שנכתבו בגליון, שרובם בלשון ערבי:
אגב, חיפשתי קצת, ומצאתי שכפירוש הזה כתבו הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה שם, ובעל החינוך מצוה ט"ל, ומהר"ם ריקאנטי על פסוק (שמות שם, ג) לא תעשה לך פסל. ויש עוד פירושים אחרים. ופירוש מחודש בזה כתב אחד מקדמונינו בפירושו על התורה (שמות שם, יט) שיצא לאור בשם שואל ומשיב (ובעל תורה שלימה הביאו שם דף קנ"ד הערה תצ"ז, בשם ילקוט כת"י תימני) בביאור דברי הרמב"ם הללו (שהביא את הפסוק ללא דרשה) וז"ל, לפי שאמר לא תעשון אתי, ואמר נעשה אדם בצמלנו, עשייה מעשייה בגזירה שווה, ע"כ. ולפירוש זה, אין צורך לדרשת אל תקרי אתי אלא אותי, וצ"ע:
ולפי האמור לעיל, אין הכרח לְמה שהחליט המו"ל במבוא דף י"ט ד"ה ר' יהושע, שאין זה מדרש הגדול של ר"ד העדני שבידינו, יעויין שם. בפרט שלא מצינו ספר נוסף הנקרא בשם מדרש הגדול. עוד כתב המו"ל במבוא שם הערה ס"ד, שמדרש הגדול הזה נזכר שנית במצות עשה קנ"ג, על פי כתב יד לוי, יעויין שם. וכתב יד לוי שהזכיר, הוא פירושו של ר' אלואל (דוד, במספר קטן) בן חיים הלוי על ספר המצוות. ובהערותיו על גוף הספר שם במצות עשה קנ"ג דף נ"ב הערה קי"ג, מפורש שהדברים כתובים כתוספת אחרי מעשה שהובא שם הן בכתב היד של השו"ת שייחסוֹ לר"י הנגיד, והן בפירושו של ר' אלואל הלוי. והוסיף להעיר שלא מצא את הדברים במדרש הגדול שבידינו, יעויין שם. וכיון שלפי הנחתו במבוא דף כ"ב, כמעט כל פירושו של ר' אלואל הלוי מועתק מספרו של ר"י הנגיד, על כן סבר כי גם הציון כאן למדרש הגדול, הוא של ר"י הנגיד, אלא שנשמט בכתב היד. ולכן במבוא כתב בסגנון שמובן ממנו כי מדרש הגדול נזכר שנית בדברי ר"י הנגיד במצות עשה קנ"ג:
ומובן כי מה שבא לכלל החלטה שאין זה מדרש הגדול של ר"ד העדני, הוא מפני ששני עניינים אלה הובאו בתשובותיו של ר"י הנגיד, וממילא לא יתכן שהכוונה למדרש הגדול של ר"ד העדני, שהרי הוא עצמו השואל לר"י הנגיד. מה גם ששני העניינים שהובאו בשם מדרש הגדול, אינם נמצאים שם. אבל לפי האמור שהשו"ת על ספר המצוות אינן של ר"י הנגיד, אלא זהו חיבור מאוחר יותר, ממילא יתכן שהכוונה למדרש הגדול של ר"ד העדני. ומצד ששני העניינים אינם נמצאים שם, כבר כתבתי דמסתברא שהעניין הראשון נוסף שם על ידי המעתיק של אחת ההעתקות. וכך יש לומר לגבי העניין השני:
(ג) השלמות והוספות לחיבור
ו. השלמת הדפים החסרים בכתב היד, הוספות, ואודות פירוש ר' אלואל הלוי
לא זו בלבד שייחס המו"ל את השו"ת על ספר המצוות שבכתב היד הזה, לר"י הנגיד. אלא שכדי להשלים את הדפים החסרים בכתב היד, אסף מתוך חיבורי חכמי תימן עוד עניינים רבים ושילבם בתוך החיבור. ולא עוד אלא שאפילו במקומות שאין בהם חסרון בכתב היד, הוסיף תשובות מתוך אותם חיבורים. והנה ההשלמות וההוספות לשו"ת על ספר המצוות, ברור שבטעות ייחסן לר"י הנגיד, שהרי כל עיקרן של השו"ת על ספר המצוות אינן שלו. אבל ההשלמות וההוספות לשו"ת על משנה תורה, יש מהן שאכן שלו הנה, ויש מהן התלויות בספק, או בודאי אינן שלו:
ולברר את העניין, יש להביא תחילה את דברי המו"ל במבוא דף כ', וז"ל בקיצור, כשבאתי להתקין את כתב היד לדפוס, הטרידה אותי בעיית החסירות שבו, עקב הדפים שנשרו מתוכו ואבדו. חפשׂ מחופשׂ שעשיתי בפירושי חכמי תימן שבכתב יד על משנה תורה וספר המצוות, הניבה פרי הלולים. בחיבורים אלה נתגלו עשרות מובאות מחיבור ר"י הנגיד ללא הזכרת שמו. מקורות אלו סייעו להשלים חוליות חסירות שבכתב היד. אמצעי מובהק שעמד לי בהשלמת חסירות, הוא הסימן החיצוני של הרצאת הדברים בחיבור ר"י הנגיד, בצורת שאלה ותשובה. מצד אחר, הפירושים של חכמי תימן, פעמים שהם מנוסחים בצורת שאלה ותשובה, ופעמים כפירוש סתמי. יצאתי מן ההנחה, שבמובאות מחיבור ר"י הנגיד, שיירו המעתיקים את התבנית החיצונית המקורית. ואלו פירושים סתם, ניסחום ללא עיצוב של שאלה ותשובה. שאלה פשוטה מצד עניינה, לא נכללה. ראיה חותכת אחרת, נוסח הלשון. כאשר בשני חיבורים או יותר, מובאת אותה תשובה מלה במלה, מן הסתם שהיא של ר"י הנגיד, יעויין שם ובהערה כ"א, ובאמצע דף כ"ה:
אם אמנם על פי הדברים האלה, החליט מה לאסוף מתוך חיבורי חכמי תימן ולשלב בתוך החיבור, יש לומר בפשיטות כי טעות היא בידו. ורוב הדברים אינם לא של מחבר השו"ת על ספר המצוות, ולא של ר"י הנגיד מחבר השו"ת על משנה תורה. כי מה שהניח שפירושים שכתבו חכמי תימן בחיבוריהם בצורת שאלות ותשובות מקורם מר"י הנגיד, הנחה מוטעית היא. ותמיה אני עליו היאך טעה בדבר פשוט כזה. והלא הוא עצמו כתב שלא ליקט משם שאלות פשוטות (והיינו מפני ששאלות פשוטות כאלה, בודאי לא נשלחו אל ר"י הנגיד. והוא סותר בזה דברי עצמו המובאים לעיל אות ה' ד"ה ומזה). נמצא שאפילו עניינים פשוטים שאינם מכלל חיבורו של ר"י הנגיד, כתבו אותם חכמי תמן בצורת שאלה ותשובה, כדי להקל על הלומד להבין את דבריהם. אם כן קל וחומר עניינים שאינם פשוטים, וכל שכן עניינים חמורים, יתכן ויתכן שכתבו אותם בצורת שאלה ותשובה, אף שהם דברי עצמם ואינם מכלל חיבורו של ר"י הנגיד. והמו"ל עצמו כתב במבוא (דף י"ב ד"ה לאחרונה) את הידוע כבר, כי חיבורים תימניים רבים בספרות ההלכה (לאו דוקא, אלא גם במקצועות אחרים), כתובים בצורת שאלה ותשובה, ועיין שם הערה י"ד:
ועוד, הלא השו"ת על משנה תורה, עוסקות בדברי הרמב"ם זעיר שם זעיר שם. ומאידך גיסא, חיבורי חכמי תימן מקיפים את דברי הרמב"ם, הרבה מאד יותר מזה. ורובם ככולם כתובים בצורת שאלה ותשובה. וכי יתכן שאת כל זאת לקחו מחיבור קטן כזה. ועוד, אם אמת נכון הדבר שכל הכתוב בחיבורי חכמי תימן בצורת שאלה ותשובה, הוא של ר"י הנגיד, מדוע לא כלל המו"ל את כל זאת בתוך החיבור, וגם במקומות שאין הדפים חסרים. ועוד, מה יענה לחיבורי חכמי תימן סביב ספרים אחרים, שנכתבו גם הם בצורת שאלה ותשובה, הלא הם בודאי לא נלקחו מר"י הנגיד, שהרי לא מצינו שהשיב תשובות לשאלות על אותם ספרים:
והראיה אשר כתב בסוף דבריו, מצד נוסח הלשון, כי כאשר בשני חיבורים או יותר, מובאת אותה תשובה מלה במלה, מן הסתם שהיא של ר"י הנגיד. אינה ראיה כלל, כפי שיבין המעיין מתוך הדברים שכתבתי לעיל אות ג' ד"ה ואפילו. ועוד, הלא מצינו פירושים רבים נוספים, שהובאו מלה במלה בכמה חיבורים, וכי נֹאמר שכולם של ר"י הנגיד:
אולם בדף כ"ב ד"ה בהקדמתו, כתב המו"ל כי הדפים החסרים בכתב היד, הושלמו מתוך פירושו כתב יד של ר' אלואל בן חיים הלוי, יעויין שם. משמע שכל החסירות בשו"ת על ספר המצוות, הושלמו רק על פי פירוש זה. [ודבריו דלעיל שהם הושלמו גם על פי יתר חיבורי חכמי תימן, אפשר שזהו דוקא בשו"ת על משנה תורה]. וכך עולה לפום רהטא מתוך הערותיו של המו"ל סביב השו"ת על ספר המצוות, כי בהערותיו לכל הדפים החסרים, לא הביא משאר חיבורים אלא חילופי נוסחאות וכדומה, משמע שנוסח גוף הספר הושלם רק מתוך פירושו של ר' אלואל. ואמנם בדפים שאינם חסרים, הביא חילופי נוסחאות וכדומה גם מפירושו של ר' אלואל:
כמו כן, רק במקומות בודדים, בתוך ההשלמות מפירוש ר' אלואל, ציין בהערותיו שהשלים על פי חיבורים אחרים, עיין הערה קנ"ב והערה קנ"ד והערה קס"ה. ובהערה קס"ו חזר לציין שההשלמה היא על פי ר' אלואל בלבד. וכשאין חסרון בכתב היד, במקום אחד בלבד (מצות עשה קס"ה דף נ"ג) הוסיף שאלה ותשובה מתוך פירוש ר"ז הרופא. ואיני יודע כיצד החליט להוסיף דוקא זאת:
והנה לא תמיד ציין המו"ל בהערותיו, היכן יש חסרון בכתב היד. אבל הדבר מובן לפי ציוני הדפים של כתב היד, שהדפיס בתוך המקור שבלשון ערבי, כאמור לעיל אות ג' ד"ה והנה. והיכן שציין את החסרון (הערה ס', והערה קמ"ו), כתב בהדיא שההשלמה נעשתה על פי פירושו של ר' אלואל. ומובן כי גם השאר הושלם משם. שוב ראיתי כי כן כתב במקום אחר במבוא, הערה ל"ד, שרוב החסר בספר המצוות הושלם על פי פירושו של ר' אלואל. ועיין דף ל"א הערה א':
ומה שהחליט המו"ל להשלים את החסר בשו"ת על ספר המצוות, דוקא על פי פירושו של ר' אלואל, זהו לפי מה שקבע במבוא דף כ"ב ד"ה בהקדמתו, שכמעט כל פירושו על ספר המצוות מועתק מספרו של ר"י הנגיד. ועל כן תמה עליו, היאך כתב בהקדמתו כי דבריו מיוסדים על ספרי החכמים ועל פירושים משלו, הלא כמעט כל החיבור מועתק מלה במלה מספרו של ר"י הנגיד, ועל שום מה אינו מזכיר את שמו, יעויין שם. אבל כבר נתברר שהשו"ת על ספר המצוות אינו של ר"י הנגיד, אלא זהו פירושו של אחד מחכמי תימן הקדמונים. וקרוב למחציתו חסר בכתב היד, והושלם על פי פירושו של ר' אלואל. ואם כן מניין לו למו"ל שבמחצית הזאת אין דברים של ר' אלואל ושל חכמים אחרים. ואפילו בדפים שאינם חסרים בכתב היד, יש בפירושו של ר' אלואל קצת הוספות, וכמו שהביאן המו"ל עצמו בהערותיו. ומצינו עוד כמה חיבורים של חכמים אחרים, הדומים ממש לחיבורים של חכמים שקדמו להם, כגון לפירושי ר"ז הרופא. ועיין לעיל אות ג' ד"ה ואפילו. מה גם שר' אלואל ערך את חיבורו כסדר פרשיות השבוע ולא כסדר ספר המצוות, וגם שינה את סגנון פתיחת השאלה וחתימתה, כאשר כתב המו"ל שם:
נמצא כי התמיהה אינה על ר' אלואל הלוי, אלא על המו"ל, היאך לא הרגיש בשום אחת מן הראיות שכתבתי כדי לערער את מה שהחליט שהשו"ת על ספר המצוות הן של ר"י הנגיד, ואז פירושו של ר' אלואל הלוי אדרבה היה מחזק זאת. ועלה בידינו כי ההשלמות וההוספות לשו"ת על ספר המצוות, על פי פירושו של ר' אלואל, אין שום ראיה שכולן של מחבר הפירוש על ספר המצוות שבכתב היד שלנו. וכל שכן ההשלמות וההוספות שנעשו על פי חיבורים אחרים. [אגב, ר' אלואל (דוד) בן חיים הלוי הנזכר, אפשר שהוא ר' דוד בן זכריה הלוי, עיין מה שכתבתי עליו בספר התעודה מחשיפת גנזי תימן דף ר"ל. שמו העיקרי היה יחיא (עיין שם ד"ה שמו), וידוע שבתימן היו רגילים להמיר שם זה בכתיבה, לשם זכריה, ולפעמים לשם חיים]:
כעת נעמוד על ההשלמות וההוספות לשו"ת ר"י הנגיד על משנה תורה, לברר אם אכן כולן יצאו מתחת ידו. והנה בכתב היד נראה שחסרים שלושה דפים (ולא ככתוב במבוא הערה ל"ד שחסר דף אחד). שני דפים חסרים מסוף תשובה ח' עד תחילת תשובה י"ז. ואם כן עלינו לברר האם תשובות ט' עד ט"ז (שמונה תשובות) הן של ר"י הנגיד. ונראה כי שלו הנה, שהרי כולן נדפסו במהדורת פריימן, מסימן ח' עד סימן ט"ו, מתוך לקט תשובות שהעתיק ר"ז הרופא בסוף פירושו כתב יד על משנה תורה להרמב"ם, וייחסן בהדיא לר"י הנגיד. וכן מוכיח השוואת סדר התשובות, שהרי חמש עשרה התשובות הראשונות שבפירוש ר"ז הרופא הנזכר (ובמהדורת פריימן סודרו מסימן ה' עד י"ט), מקבילות לתשובות ר"י הנגיד שלפנינו כסדרן, מסימן ו' עד סימן כ'. ומלבד זאת, תשובה י"ב ותשובה י"ג הובאו בפירושו של ר"ד בן ישע הלוי חמדי בשמו של ר"י הנגיד, ותשובה ט"ו הובאה בשמו בכסף משנה, כמו שציין כל זאת המו"ל בהערותיו שם:
דף אחד חסר מתחילת שאלה ס"א עד סוף תשובה ס"ד. משאלה ס"א נותרה רק השיטה הראשונה, ומובן ממנה שהיא עוסקת בדברי הרמב"ם בפרק י"ט מהלכות פסולי המוקדשין דין י', ואף על פי כן לא עלה בידי המו"ל להשלימה. מסוף תשובה ס"ד נותרה שורה ומחצה, ועל פי זה עלה בידו להשלימה. תמורת שתי התשובות החסרות לגמרי (ס"ב ס"ג) באופן שאי אפשר לדעת במה הן עוסקות, העלה המו"ל חמש תשובות, על פי חיבורי חכמי תימן, כמו שכתב בהערות שם. מלבד הרביעית, שלא ציין מניין לוקחה, אך נראה שגם היא משם:
ובמבוא שם כתב כי מחמת הספק צירף כאן יותר משלוש תשובות (החסרות), והוסיף כי שלוש מהן ודאי נתחברו בידי ר"י הנגיד, יעויין שם ובאמצע דף כ"ה. ולא פירש מניין לו ודאות זו. על כל פנים בודאי לא נזכר שמו של ר"י הנגיד על שלוש מהן, שאם כן היה מביא רק אותן. ונראה שלא כתב זאת אלא לפי הנחתו דלעיל ד"ה ולברר. ונראה שלזה רמז בהערה לתשובה ס"ג השנייה וז"ל, הושלמה על פי ר"ז הרופא וכי"ב. הלשון אחד בשניהם, ע"כ. והיינו כדבריו המובאים לעיל סוף ד"ה ולברר. אבל כבר כתבתי לעיל מד"ה אם, כי הנחתו זו, בטעות יסודה. ואם כן אין לנו הוכחה על שום אחת משש התשובות הללו, שהיא של ר"י הנגיד:
אחרי שאלה ב', הוסיף המו"ל שאלה על הלכות עבודה זרה, אף שאין שם חסרון בכתב היד. והעתיקה ממהדורת פריימן סימן כ"ג (כמו שכתב במבוא הערה ל"ד). וכן אחרי שאלה נ"ט, הוסיף שאלה בהלכות מעשר שני, אף שאין שם חסרון בכתב היד. והעתיקה ממהדורת פריימן סימן כ"ב (כמו שכתב בהערה שם, וכן במבוא הערה ל"ד). ובמהדורת פריימן מפורש שמקור שתי התשובות הללו הוא מפירושו של ר"ז הרופא על משנה תורה, שבסופו הובאו עשרים תשובות של ר"י הנגיד. אולם כיון שבודאי לא נשמטו כאן שאלות, שהרי מיד אחרי שאלה ב' באה שאלה ג', ומיד אחרי שאלה נ"ט באה שאלה ס', צריך לדעת היאך ייחסן ר"ז הרופא לר"י הנגיד:
ותחילה עלה בדעתי ליישב את העניין על פי הכתוב בהעתק אחר של פירוש ר"ז הרופא, כהקדמה לשו"ת ר"י הנגיד, ונדפס במהדורת פריימן לפני סימן א' בזה"ל, ואלה השאלות שהציעו אותן אנשי עדן לרבינו יהושע וכו', והן עשרים. ביניהן מחיבור [ר'] משה זצ"ל, ע"כ. ונראה שהכוונה כי חלק מהתשובות הן של הרמב"ם. אלא שהתרגום נראה משובש, הן מצד העניין והן מצד הלשון. וביררתי הלשון הערבי שנדפס שם, והנה התרגום הנכון כך הוא, והן הוקשו להם בחיבורו של [ר'] משה. לכן יש לנו להידחק ולומר ששתי שאלות אלה נשאלו לר"י הנגיד בזמן אחר. או שמא מצא תשובות אלה בשם הנגיד סתם, וסבר שהכוונה לר"י הנגיד, ואינו אלא נגיד אחר:
ואחרי שאלה כ"ו, הוסיף המו"ל שאלה בהלכות שבת, אף שאין שם חסרון בכתב היד. והוסיפה על פי מהדורת פריימן סימן ל"ג ופירוש ר"ז הרופא (כמו שכתב בהערה שם, וכן במבוא הערה ל"ד). והנה שני כתבי היד שהם המקור לתשובה זו במהדורת פריימן, נראה שגם הם העתקות של פירוש ר"ז הרופא. נמצא כי ר"ז הרופא לבדו הוא שייחס תשובה זו לר"י הנגיד. וכיון שבודאי לא נשמטה כאן שום שאלה, שהרי מיד אחרי שאלה כ"ו באה שאלה כ"ז, צריך לדעת היאך ייחסה ר"ז הרופא לר"י הנגיד. ואפשר שכתב כן מזכרונו, וכוונתו לְמה שכתב הרמב"ם אגב תשובתו (הנזכרת בהערות המהדורא שלנו ומהדורת פריימן) אודות חזרת התפילה על ידי שליח ציבור, יעויין שם. או נֹאמר כאחד התירוצים שכתבתי לעיל בסמוך סוף ד"ה ותחילה:
בכתב היד אין תשובה נ"א, וכתב המו"ל במבוא הערה ל"ד, שנראה כי נשמטה בטעות. אבל אפשר שאין כאן שום חסרון, אלא שכאשר ציין השואל את השאלות באבג"ד וכו', דילג בטעות מֵאות נ' לאות נ"ב. והמו"ל הוסיף מעצמו תשובה נ"א, על פי פירוש ר"ז הרופא. ואיני יודע אם ר"ז הרופא ייחסה לר"י הנגיד. על כל פנים סגנון השאלה אינו דומה לשאר השאלות. ואם ר"ז הרופא ייחסה לר"י הנגיד, נצטרך לומר שהוא שינה את הסגנון:
כתיבת תגובה