בצפון תימן היה יהודי צדיק עניו, ישר ותמים, ושמו מרי סלימן. תורתו היתה אומנותו, אבל היה מטופל במשפחה והיה מוכרח לעבוד כדי לפרנס את משפחתו. מקצועו היה רצען ומנהגו היה כך- ביום ראשון, שני ושלישי היה עובד לפרנסתו ופרנסת משפחתו, והיה מרויח בשלושת הימים פרנסת כל השבוע עד יום ראשון הבא. וביום רביעי, חמישי, שישי ושבת היה עוסק בתורה ביום ובלילה, לא היה פסיק גרסיה מפומיה, והיה מוכר כבעל מופת.
במקום שהיה גר בו, היתה שכונה של ישמעאלים שאסור לאיש זר להיכנס לתוכה. אבל למרי סלימן שהיה מוכר כאיש צדיק ועניו היה מותר להיכנס לשכונה מפני שרוב עבודתו היתה בבתים של המזמינים אצלו עבודה. יום אחד נכנס לשכונה כהרגלו לעבודה וראה אותו ישמעאלי צעיר בתוך השכונה שלהם. הישמעאלי התמלא חימה והתחיל לקלל את מרי סלימן למה נכנס לתוך השכונה ורץ אליו ושפך עליו דלי מים ואמר לו "אתה לא יודע שאסור לזר להכנס לשכונה, ואתה יהודי מעיז להיכנס? תעזוב מיד את השכונה, ואם לא אני אעשה בך שפטים". אמר לו מרי סלימן "כן אדוני, אתה צודק. אני יוצא מהשכונה". מרי סלימן הוציא את המרצע שלו, תקע אותו באדמה, והלך לביתו.
הישמעאלי ניסה ללכת והנה הוא שתול באדמה ולא יכול לזוז. התחיל לצעוק "תצילו אותי, אני לא יכול לזוז מהמקום". לקול הצעקות של הישמעאלי התקהלו השכנים לראות למה הוא צועק. כשראו אותו עומד כמו בול עץ, נדהמו ואמרו "מה עשית?" אמר להם "לא עשיתי כלום. רק היהודי נכנס לשכונה וגירשתי אותו".אמרו לו "מגיע לך, אתה לא יודע שהיהודי צדיק וקדוש שאף אחד לא מונע אותו מלהיכנס לשכונה?".
הלכו אל מרי סלימן ושאלו אותו מה עשה לו הישמעאלי. אמר להם "גרש אותי מהשכונה שלכם. אמרתי לו זה זכותו, עזבתי והלכתי. אמרו לו " אתה יודע שהוא תפוס באדמה ולא יכול לזוז?" אמר להם "אני לא יודע". אמרו למרי סלימן "אנחנו מבקשים את סליחתך ומתחננים לפניך שתבוא לשחרר אותו והוא יבקש ממך סליחה ולא יחזור על הטעות שלו".
מרי סלימן התפרסם ברבים שהוא בעל מופת והיו מכבדים אותו כאיש צדיק וקדוש. שבת אחת הזמינו אותו להתארח במקום אחר שהוא רחוק ממקום מושבו. הלך להתארח מיום שישי עד יום ראשון. פרצו גנבים את ביתו של מרי סלימן וגנבו עורות שהערבים הביאו אליו לעשות מהם תרמילים ונודות של מים. ביום ראשון הגיע מרי סלימן לביתו וראה שהוא פרוץ וגם גנבו העורות שהיו בבית.
קרא לשיח של העיר והסביר לו שהגנבים פרצו את ביתו וגנבו את העורות של האנשים ואין לו אפשרות לקנות במקומם. אמר השיח למרי סלימן "מה אתה רוצה שאני אעשה?" אמר לו אני רוצה שתזמין את כל תושבי העיר לאסיפה כללית -אני אגיד לך מה אני אעשה". אמר השיח למרי סלימן "אני אכריז על אסיפה כללית למחר בצהריים". שלח את המכריז הנקרא אדושאן להכריז שמחר בצהריים השיח אבו סיף מזמין את כל תושבי העיר לאסיפה כללית ומי שלא יבוא לאסיפה הוא הגנב. למחרת התאספו כל תושבי העיר כמצות השיח ובנוכחות כולם אמר השיח למרי סלימן "מה אתה רוצה שאעשה?" אמר לו מרי סלימן "אני לא רוצה שתעשה כלום, אלא אני הבאתי את כלי המים שלי שאני שותה בו ואני אמזוג מים בכוס אשתה ממנה בפני כל הנוכחים, ואחרי שאני אשתה אני רוצה שכל הנוכחים ישתו מהכוס שלי". מרי סלימן מזג מים לכוס ושתה ממנו ואמר "כל מי שיודע שהוא לא הגנב ישתה ואני אחראי שלא יקרה לו שום דבר".
היות וכולם יודעים שמרי סלימן הוא בעל מופת, מהפחד אף אחד לא העיז לנגוע בכוס של מרי סלימן. השיח אבו סיף הצהיר בקול ואמר "אני נותן לכל הנוכחים זמן למחר בשעה הזו. אם הגנבים יחזירו כל מה שלקחו מהבית של מרי סלימן-טוב, ואם לא אני מודיע לכם שכל תושבי העיר ישתו מהמים של מרי סלימן אפילו שימותו כולם". הסכים מרי סלימן לדברי השיח ודחו את הדיון למחרת.
בערב הגנבים החזירו את כל מה שלקחו מביתו של מרי סלימן והשאירו את הכל ליד הדלת של הבית וברחו שלא יראה אותם מישהוא ויודיע לשיח מי הם הגנבים. מרי סלימן קם בבוקר, פתח את הדלת וראה שהחזירו הגנבים את כל מה שגנבו. הוא הודיע לשיח והודה לו על עזרתו למען החזרת הגניבה.
כתיבת תגובה