r מסורת כתיבת האותיות - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

מסורת כתיבת האותיות

23 ינואר

שאלה


מאת: איתמר


לפני כשלש מאות שנה היו שינויים במסורת כתיבת האותיות, וכתב הרב שלמה קורח בספרו עריכת שלחן ששגו הסופרים בכך ששינו למסורת של היום.


הבולטים שבהם: (ויש עוד הרבה)


 


האות הא – הרגל השמאלית שלה היתה דבוקה לגג אך לא היתה בקצה הגג אלא קצת באמצעה (ולעומת זאת החית – רגלה השאלית היתה צמודה לקצה הגג


השמאלי).


האות קוף – גם היא הרגל השמאלית שלה היתה צמודה לגג.


והחידוש הוא שכתר ארם צובה מתאים למנהגינו!


https://www.aleppocodex.org/newsite/index.html


 


תשובה


מאת: הרב יואב גוברי קרית ארבע – חברון


 


יפה כתבת ואולם מספר הערות  לי אילך איתמר היקר.









להגדלה לחץ כאן 


דוגמת צילום של ר' משה מזבארו


אין לנו ראיה ברורה אודות האותיות שכתבת אם אכן נהגו לכתוב את האותיות קוף וה"א מחוברות לגגן כמנהג לכתחילה ביהדות תימן וכל גלילותיה. נהפוך הוא נראה לי שאם נהגו זה היה בתקופה קצרה ובמספר מקומות מועט שאינו מעיד על הכלל אחרת היה לנו עד היום ראיות מוצקות ורגליים לדבר וכל העניין הזה מוזכר אצל רבותינו הפוסקים ליהדות תימן מכיון שבאמת נחלקו בדבר ומנהגינו מהבחינה ההלכתית היה להקל  וכבר בהביטך אל חכמינו הפוסקים מגלה אתה שהספר "רביד זהב" [לר"ד מזרחי משרקי} פוסל את הצורה הזאת וקובע אף שכל הספרים שנכתבו כך בעבר פסולים מהטעם של שינוי צורה ע"פ דברי הפוסקים הריב"ש והרדב"ז וכדברי מרן ב"י ואולם המהרי"ץ הכשיר תמונה זאת ללא פקפוק ואם תשים לב בדברי המהרי"ץ תראה שכל כוונתו היא רק באות קוף שגם אם נדבקה לא נשתנתה צורתה וכדברי רבינו הרמב"ם שלא תשתנה לאות אחרת ולא תשתנה כלל ועיקר" ועוד שהמהרי"ץ מסתמך על הפוסקים [המאירי,רלב"ח, תשובות הר"ם גלאנטי,וכו'] אשר סוברים שדיבוק הפסול הוא רק בין אות לאות ולא בין האברים של אותה האות שאם נדבקה היוד של האלף בגופה עצמה או האות קוף נדבקה למעלה אין זה פסול אם לא נשתנתה צורתה.ועוד המהרי"ץ מפרש את רש"י בתלמוד שבת קד."מאי טעמא כרעיה דקו"ף תלויה" שם אומר רש"י שאינה נדבקת עם גגה אומר המהרי"ץ שאין לזה שורש בגמרא וכוונתו שבגמרא לא נזכר דדיבוק הרגל פסול ואולם בגמרא במנחות כט: נאמר שכרעיה דה"א תלויה ע"ש ועוד שהגמרא מוכיחה שיש באות ה"א פתח בצד שמאל לרמוז לבעלי תשובה שיכולים לחזור "בא ליטהר מסייעין אותו" {בארות יצחק הל' תפילין}.  מכאן נבין שאין לנו לפסול בשום אופן את האות קוף באם נדבקה בגגה ואולם האות הא כשהיא דבוקה לגגה הוי שינוי צורה לחי"ת ופסולה.וכן עיין שו"ת הריב"ש סימן קכ ושמעתי שיש מי שהורה, שאפי' אות הה"א אם נתחבר לגג של מעלה, לא פסל בדיעבד. והביא ראיה  מדאמרינן (בפ' הקומץ רבה): אמר רב אשי: חזינא להו  לספרי  דווקני  דחטרי ליה לגגיה דחי"ת, כלומר, חי  ברומו של עולם, ותלו ליה לכרעיה דה"א, כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי וכו'. ומדקאמר:  לספרי דווקני, נראה שאינו לעיכובא, אלא למצוה מן המובחר; ואין זה נכון בעיני. שהרי נזכר זה  בברייתא, שלא יעשה ההי"ן חיתין"









 להגדלה לחץ כאן


דוגמת צילום של תנ"ך ליסבון


וכך פסק הרב שלמה קורח בספרו "עריכת שלחן" "אם נדבקה רגל הה"א לגגה אפילו כחוט השערה יגרור הרגל בלבד ויחזור ויכתבנה" ועוד כתב הלכה נוספת" וכן רגל הקוף נפרדת מגגה לפי שחששו לדעת הפוסלים" נראה היה לחשוב שרק הסופרים הדקדקנים היו תולין את האותיות ושזה למצוה מן המובחר ופתאום אנו רואים שאנו נכנסים למחלוקת הפוסקים גדולה עד מאוד ושרוב הפוסקים פוסלים את הצורה שבה האות דבוקה בגגה ועתה נדון האם נכון לכתחילה לכתוב אות קוף דבוקה לגגה לשיטתנו אז כפי שאמרתי בתחילה אין לנו ידיעה שאכן כך היה מנהג אבותינו בכל תימן וגלילותיה נהפוך הוא רוב הספרים שהובאו מתימן כלל לא נכתבו כך לדוגמא: ספר "האלבום" "הלעדני" "הגדול" "צמח" "שם טוב" "אליהו" בצלאל" וכו' כולם ספרים עתיקים בין 300 ל500 שנה וכשתביט לספרו העתיק של הר"ן שחי במאה ה-14 תראה שרק הקוף היתה דבוקה ולא הה"א ואילו בספרו של רבינו יצחק אבוהב שמרן מכנהו רבינו הגדול שחי במאה 15 "אחרון גאוני קסטיליה" בין תלמידיו היו רבי יעקב בירב ור' אברהם זכות. כבר אין יותר זכר לשום אות תלויה הדבוקה בגגה וכן לא בספרים של הסופר הגדול שמרן החיד"א מעיד עליו עשרת מונים הלא הוא ר' משה ספרא רבא מזאברה שהיה מחכמי פאס הקדמונים והיה בגירוש קסטיליה בתקופת רבינו אבוהב וראיתי שהבאת את דוגמת החומש "כתר ארם צובא" ואכן צודק אתה שיש מה ללמוד ממנו ואולם בזהירות רבה לא כל דיני אותיות ניתן ללמוד מחומש שלא נכתב לשם קדושת ספר תורה עם כל ההלכות הנגזרות מכך ויש עוד חומש חשוב בשם כ"י לנינגרד זהו תנ"ך שלם, שנכתב במצרים בשנת 1008 בידי שמואל בן יעקב, ונשתמר בשלמותו עד היום. הניקוד והטעמים בכתב היד הזה קרובים מאוד לאלה של כתר ארם צובא וכן כתר דמשק שנכתב בשנת 1260 כל אלה החומשים אכן האותיות ה"א וקוף התלויות דבוקות בגגן עד סוף המאה ה-14


במאה ה-15 נכתב תנ"ך נוסף וחשוב עד למאוד בשם תנ"ך ליסבון ושם כבר אין רואים את האותיות הללו 


דבוקות בגגן ויש לי את התנ"ך הזה בבית קבלתיו בהשאלה. וכל זה בקשר לכתיבת חומשים שמהם אין


לקחת ראייה אלא לפעמים הם רק סניף לחיזוק ראיות ללימוד ומחקר בנושא,


לכן חשוב שנדע כוחם של חכמי ישראל להעמיד את ההלכה במקומה הנכון והאמן לי אם היה לדבר הזה כוח לא היה נעלם מאיתנו ואין זה דומה לעניין להחזיר עטרה ליושנה כאן נחלקו ודנו בדבר אבותינו הראשונים וקבעו בתלמוד הגדרה קולעת של "ספרי דווקני" ולא ייתכן שנכניס את עצמינו למחלוקת בעוד אנו מחפשים ספרי דווקני  סופרים מדקדקים כי בחסרון ההדבקה אין אנו חסרים דבר ואילו כאשר מדביקים את האותיות הללו אנו נכנסים למחלוקת גדולה בפוסקים ואם כן איה חסידותינו ה' ירחם להיות סופרים דקדקנים?


 


שנזכה כולנו להשלמת הגאולה הקרובה ויוסרו כל הדינים מאיתנו ונהיה ראויים לקבלת משיח צדקנו ונזכה ונראה ישועת ה' על עמו ונחלתו מהרה אמן,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן