מעשה לפורים
אע"פ שמצות משלוח מנות מדרבנן, רמז יש בה…
מעשה שהיה בזמנו של הגאון כמוהר"ר סלימאן אלקארה זצוק"ל, ראב"ד עיר צנעא וכל אגפיה. הוא היה מנהיג בעל שיעור קומה, שניהל את צאן מרעיתו בחכמה ובתבונה, באהבה ובחמלה. מחונן עניים, שופט בצדק דלים (ראה סערת תימן עמ' לא).
אחד מבני הקהילה, תלמיד חכם עני ומטופל בבני בית, הגיע לפורים וביתו ריקם. ביום פורים, לאחר תפלת שחרית וקריאת המגילה, חזר לביתו, ולרש אין אפילו ארוחת בקר להאכיל את בני ביתו. ישב בביתו משתומם כשעה, כיצד יקיים את מצוות היום.
בראותו את צער בני ביתו, יצא לרחובה של עיר לטייל ולהפיג צערו, תוך תקוה, אולי מן השמים ירחמוהו. עודנו מטייל תפוס במחשבות, והנה לנגד עיניו מנצנצת באור השמש מטבע נחשת קטנה, שערכה מועט. תר וחפש מה יקנה במטבע זו, ולבסוף קנה בה צנון. חזר לביתו, רחץ את הצנון, חתכו לחתיכות ומלחן במלח. הניחן בקערה יפה, אותה כיסה במטפחת חדשה, ושלחה ביד בתו לבית הראב"ד כמוהר"ר סלימאן אלקארה, כמשלוח מנות.
כשהגיעה הבת לבית הרב, אמרה לו: "קח נא את ברכתו של אבא למצות משלוח מנות". הרב הניח את הקערה כמות שהיא, וציוה לבני ביתו לתת לה קערה אחרת מלאה פירות וכל מיני מגדים. לאחר שהלכה, פתח הרב את הקערה, והנה היא מלאה צנון מליח. מיד הבין הרב, כי השולח דל ואביון הוא וביתו ריקם. הרב ציוה לבני ביתו לשלוח מיד לבית העני, קמח, בשר, יין וכל מיני מגדים. כמו כן, שלח אל כמה מגדולי העיר וציוה עליהם לתמוך באותו תלמיד חכם צנוע.
כתיבת תגובה