כך קבע עיתונאית מתימן בראיון לאתר הערבי הליברלי אאפאק; מאשימה את היחס ליהודים כאל אזרחים דרגה שביעית
על רקע האלימות הגוברת נגד המיעוט היהודי בתימן, שבמהלכה נרצחו ארבעה יהודים רק בשנה שעברה, החליטה העיתונאית התימנית ד"ר אלהאם מאנע להעניק ראיון בנושא לאתר החדשותי "אאפאק". לראייתה, הממשל התימני כשל במילוי חובתו הבסיסית לספק הגנה לכלל המיעוט היהודי, ורואה מחדל זה כבגידה של המולדת התימנית באזרחיה היהודים. היא אף תובעת מכלל מדינות ערב להעניק פיצויים הולמים ליהדות ערב, אשר נאלצה לעזוב את מולדתה ולהפקיר את רכושה בשל העדר ביטחון מספק. להלן עיקרי הראיון:
אאפאק: היכן גרים יהודי תימן ומהו מספרם הריאלי?
מאנע: קשה לקבוע במדויק מהו מספרם האמיתי של יהודי תימן. אולם, מספרם ממשיך לרדת בהשוואה [לגודל האוכלוסייה] ערב מלחמת העולם השנייה, אשר מנה בזמנו 75 אלך איש. כיום, מצביעים מדדי האוכלוסין על בין 400-900 איש.
ערב הקמתה של מדינת ישראל, נפוצו יהודי תימן בכלל אזוריה הצפוניים וביותר מאלף מקומות יישוב. כיום, מצטמצם קיומם למחוז עמראן, לאחר שחלקם נאלץ לעזוב את ביתם במחוז סעדה נוכח האיומים שהופנו כלפיהם לאחר מלחמת סעדה.[1]
אאפאק: האם הגירתם של יהודי תימן נבעה מסבל או בשל שאיפות כלכליות, שאותן [ביקשו] להגשים בישראל?
מאנע: אינני סבורה שהגירתם של יהודי תימן קשורה למניעים כלכליים. אם המולדת זונחת את האדם שחי בה, הרי שאין ברירה אלא למצוא מולדת [אחרת] שתגן עליו. היחס למיעוט היהודי בתימן התבסס על ראייתם כבני חסות, [כלומר] חייהם ורכושם מוגנים. אולם כאזרחים הם נחשבים לאזרחים מדרגה שנייה אם לא שביעית. לא הותר להם להתמנות למשרה ציבורית, לשאת נשק או להעיד בבתי משפט נגד מוסלמים.
אחת הדוגמאות אשר ממחישות את ההפליה נגד יהודי תימן הוא חוק היתומים, אשר נחקק במאה ה-17, ויושם מחדש בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. בהתאם לחוק הנזכר אם מתייתם ילד יהודי מאביו הרי שיש להעבירו לדת המוסלמית. לעיתים, התיר החוק לחפש אחר הילדים בבתי היהודים ולנתקם מקרוביהם אפילו אם אמותיהם היו עודן בחיים. זה מסביר את גל ההגירה היהודית מתימן לישראל בשנות השלושים של המאה שעברה.אם זוכה אדם ליחס כזה ממולדתו אין לתמוה על חיפושיו אחר מולדת אחרת. ישראל הייתה המולדת האחרת הזו. אולם, הטרגדיה היא שיהודי תימן נפלו מהפח אל הפחת.
אאפאק: האם יש ליהדות תימן משקל פוליטי או כלכלי בתימן?
מאנע: כיצד ניתן לייחס משקל פוליטי או כלכלי ל- 400 איש במדינה שמספר אוכלוסייתה עולה על 20 מיליון איש? מה שקורה הוא שהמציאות של יהדות תימן הפכה לבבואה של המציאות במדינה התימנית, ושל חולשתה והעדר יכולתה לספק ביטחון מספק לאזרחיה. ניתן להבחין בכך בבירור בהצעה של נשיא תימן להעביר את היהודים מאזור מגוריהם ולהקים להם שכונת מגורים בבירה צנעא במקום להעניק להם ביטחון כדי שימשיכו לחיות על אדמותיהם, שירשו מאבותיהם.
לעומת זאת, ומכיוון שהם מיעוט, מיעוט חלש, טבעי שארגוני זכויות האדם הבינלאומיים יעקבו אחר מצבם, במיוחד נוכח האיומים הרבים, שהופנו נגדם במהלך השנים האחרונות. אין לייחס להם בכך משקל פוליטי אלט לראות בהם כמיעוט תחת איום.
אאפאק: כיצד מתייחסים תושבי תימן וממשלתה ללאום של יהודי תימן?
מאנע: אני סבורה שבבסיסו של דבר קיימים רגשות חשד בין הרוב התימני לבין המיעוט היהודי במיוחד נוכח הגל הגואה של הפונדמנטליזם האסלאמי בתימן. היהודי התימני נדרש להפגין את נאמנותו והשתייכותו לתימן כאילו שאמונתו בדת היהודית מייצגת פגם באזרחות שלו.
מה שקשה הוא שהאיומים המופנים נגד המיעוט היהודי גורמים להם להלך על חוט דק. מצד אחד הם נאלצים להרים את קולם כדי לזכות בהגנה מצד המדינה, אך [מצד שני] הם נזהרים מלהשמיע את קולם מעבר למה שצריך כדי שלא יתהפכו היוצרות כנגדם וכדי שלא יואשמו ב"[המרדת] העולם [כולו] נגד תימן". קשה לחיות במולדת, שבה אתה [נאלץ] לשמור על נפשך.
המציאות, שבמסגרתה נדרש היהודי התימני להפגין את נאמנותו והשתייכותו לתימן פי כמה, דומה לדעתי למציאות שבה חי הערבי הישראלי, אשר נחשב בעיני מספר ישראלים לגיס חמישי או לפצצת זמן, שתדרוש התמודדות באחד הימים. יש לקחת בחשבון שיהדות תימן מהווה מיעוט של כמה מאות איש בעוד שערביי ישראל מהווים מיעוט העולה על 20% מכלל אוכלוסיית ישראל.
אאפאק: הרצח של אחד מבני העדה היהודית בתימן, שאירע לאחרונה העלה שוב לתודעה את האלימות, שלה חשופה יהדות תימן. האם ישנם גורמים בתימן שנלחמים נגד קיומם של היהודים התימנים, מהי עמדתה של הממשלה כלפי סוגיה זו?
מאנע: אין גורמים בתימן, שנלחמים נגד קיומם של היהודים בתימן. אולם, ישנה עלייה בקיצוניות דתית, שמופנית נגד כל מה שהוא "אחר", יהדות תימן היא חלק מהאחר הזה. הבעיה היא שהמשטר התימני גורף רווחים פוליטיים מתמיכה בתנועות הדתיות ומשסה אותן זו בזו מאז שנות השמונים. התוצאה, שהתנועות הללו אינן מגלות צייתנות ל[שלטונות] כבעבר, והחלו לכפות את החוק בהתאם לראות עיניהן.
אאפאק: קיים מספר של יהודים תימניים, שהותירו מאחוריהם את רכושם ואדמותיהם בתימן והיגרו לתימן. מהו גורל הרכוש הזה?
מאנע: סוגיה זו קשה, ומסעירה את הרוחות בקרב רבים בתימן ובמדינות ערב. אך לדעתי, יהיה צורך לפתוח אותה באחד הימים. לפיכך, אני מדברת על כך באופן כללי ולא באופן ספציפי על תימן. באחד הימים, יעלה צורך להתמודד עם סוגיית היהודים הערבים, אשר נאלצו לעזוב את מולדתם, רכושם ואדמתם.
שים לב, שהשתמשתי כאן במילה נאלצו. לא כל מי שהיגר לישראל עשה זאת מתוך רצון או מרצונו. חלקם לא רצה לעזוב את מולדתו, זוהי מולדתו שעזבה אותו. הפרעות שקרו בעיראק, והמאורעות שקרו במצרים לאחר מלחמת סואץ ולאחר מלחמת 67, כל אלו גרמו למי שביקש להישאר לשנות את דעתו ולעזוב. אולם, בעזיבת [מולדתם] נאלצו לעזוב את רכושם מבלי לקבל פיצוי.
מה שקרה בתימן, הוא שבעקבות מדיניותו של האמאם – לאחר הקמתה של מדינת ישראל – נאלצו רבים מהמיעוט היהודי לעזוב ולהגר מארצם, ולא עלה בידם למכור את רכושם.
חוקי זכויות האדם והחוק הבינלאומי נחשבים כאחד בעיניי. יש להחיל אותם על כולם, וכפי שאני מבקשת לפצות את הפלסטיני הערבי שאולץ לעזוב את אדמתו ומולדתו, כך אני דורשת לפצות את הערבי היהודי אשר אולץ לעזוב את אדמתו ומולדתו. ואני מדגישה את המילה אולץ.
אני מבקשת שיבינו אותי כהלכה. אינני מפחיתה בסבל הפליטים הפלסטינים כלל. יתר על כן, אני ביקרתי בכמה ממחנות הפליטים הפלסטיניים במהלך תקופת עבודתי כעיתונאית, והבנתי את גודל הכאב. אולם, הבעיה היא שמדינות ערב מגדילות את הסבל הזה פי כמה וכמה בשל מדיניותן, המסרבת לקלוט אותם בחברתן. לכל אחת מהמדינות הללו יש את החישובים המדיניים והדמוגראפיים שלה.
——————————————————————————–
[1] הכוונה למאבק עקוב מדם המתנהל בשלוש שנים האחרונות בין המיעוט השיעי בתימן (שבט החות'י) לבין הממשלה המרכזית בצנעא.
כתיבת תגובה