בסיבוב רבינו בעיירות ישראל עלה לתעיז מקום קבורת הר"ש שבזי זצוק"ל וזיע"א. בהתעייפו מטורח הדרך ישב רבינו תחת עץ אחד לנוח ולהינפש, והנה ערבי ניצב לעומתן ומברכו בברכת שלום. תמה רבנו כיצד הערבי מברכו לשלום, והרי אסור לפי חוקי דתם, ושמא זומם עלילה. שאל רבינו את הערבי כיצד בירכתני לשלום, והדבר אסור לכם באיסור חמור? השיבו הערבי. מפקפק אני בכל איסורי דתי, הנה דעו- לי בת משותקת כמה שנים ולא מצאתי לה מרפא, התפללתי ונדרתי לכל אלה שהאמנתי בהם, ולא עזר לבתי מאומה. אבקשך, כשתהיה במקום קבורת הצדיק, בקשהו שיתפלל עבור בתי שתתרפא. בהגיעו לתעיז סר להשתטח על קבר הצדיק, ועמד בתפילה ואמר: רבש"ע בזכות הצדיק אבא שלום שבזי, שלח רפואה שלמה לבתו של הערבי, וקדש שמך ושם ישראל בגויים וכו'.
בחזרתו – והנה הערבי ממתין לרבנו, ורץ לקראתו והחל מחבק ומנשק את רגלי רבנו, ומודה לו בכל לשון של הודאה. לאחר שנרגע שאל את רבינו באיזה יום ובאיזו שעה השתטח על קבר הר"ש שבזי, כיוונו את היום והשעה, וראה זה פלא, באותה שעה ממש קראה הבת לאביה, אבא! אבא! וכאשר הדבר נשנה, ניגש אליה, ואמרה לו: אולי תעזור לי לקום, והושיט ידו וקמה, ותוך יומיים החלימה לגמרי, והחל לגדף את כל גדוליהם ואליליהם, ואמר. משה אמת ותורתו אמת, ושבזי וחכמי ישראל אמת.
כתיבת תגובה