בס"ד
עיונים במנורה
פרשת כי תצא מנורת המאור פרק רפח, מתוך השיעור שנמסר כל יום רביעי אחר תפילת ערבית, בבית הכנסת המרכזי ליוצאי תימן אגודת אחים פג'ה
לעולם יראה אדם את עצמו כאילו הוא חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו כו'.
ר"ל שאם "לעולם" שזהו זמן אין סופי, האם יחשוב על זה. א"כ עצם המחשבה שאדם יודע שהוא חציו חייב וחציו זכאי וכל עבירה מכריעה אותו לחובה או לזכות, תגרום לו שלא יחטא כלל.
ובגלל קושי הדבר לחשוב על זה, לכן אנו חוטאים. נמצא שדבר זה קשה מאד שתמיד ידמה בעיניו כאילו הוא שקול מחצה זכויות ומחצה עוונות. ודורש הרבה מחשבה והתבוננות. והוא כתב ע"ז בהמשך ד"ה וברור, ובד"ה גרסינן, על ענין ההסתכלות כלפי מעלה, והבן.
וכתב בשפת אמת (ליקוטים, בסוה"ס בליקוטים על הש"ס כאן) שישנם הרבה מדריגות ועולמות לאין שיעור, ובכל מצב שאדם נמצא ישנו באיזה עולם ששם, הוא שקול מחצה עוונות מחצה זכויות, ובמעשה אחד הוא מכריע שם את הכף לטוב או למוטב.
וביאור דבר זה הוא על פי מה שהביא בכף החיים (או"ח סי' כ"ח אות א') שפעם א' ראה האריז"ל חכם א' שנפטר מזמן והגיע הזמן להעלות לעולם גבוה יותר, ואז צריך להזדכך על עבירות דקות יותר, ונענש אז על מה שבשעה שאמר למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה בהיותו מכוין בתפלתו הסיח דעתו מן התפלין, ובאותה שעה נענש גם על דקדוק קל כזה ע"כ. הרי שמה שלא נחשב כלל לחטא בעולם א', נחשב לעון בעולם גבוה יותר, נמצא בכל מעשה שהוא עושה הוא מכריע את הכף בעולם ההוא שיהי' רובו זכות או להיפוך.
ולפי שאין לנו מצוה גדולה יותר מן התשובה.
כמדומני שזהו חידוש שלו, ואין בחז"ל בדומה לו. אבל המתבונן יראה איזוהי מצוה יקרה היא מצות התשובה. שאומרים לאדם מה שעשית, תשאיר מאחורה, בו נפתח דף חדש. ואינו בדומה לו בשאר המצוות שאם עבר או חילל הוי בגדר מעוות לא יוכל לתקון. מלבד התשובה שמתקנת הכל.
אמר ר' יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה,
וי"א אף שינוי מקום.
וכן בדברי הירושלמי (שבת פרק ו הלכה ט) "אמר ליה שאני אתרך [- תשנה את מקום מגורך], פעמים ששינוי השם גורם פעמים ששינוי המקום גורם".
בזוהר מבואר שבזכות התורה, לימודה וקיום מצוותיה, מתעלים ישראל מעל המזל.
הזוה"ק ברעיא מהימנא (פרשת פנחס רטז, ב) וז"ל הזוה"ק: "כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא, ואפילו בני חיי ומזוני, אבל בתר דאתייהיבת אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזליו, דא אוליפנא מאברהם, בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה – ובגין דא כל המשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי.
וביאורו שכל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל היו תלויים במזל ואפילו בנים חיים ומזון. אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות. וזאת למדנו מאברהם, משום שבניו היו עתידים לקבל אות ה' מאברהם שהיא חמשה חומשי תורה – משום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות".
ביאור המהרש"א לכח שינוי הטבע.
המהרש"א (קידושין פב, א על תוד"ה אלא) כותב שעל ידי השתדלות בתפילה ובזכויות אפשר לשנות הגזירה. המהרש"א מבאר את דברי המשנה (קידושין) "ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו, שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו", על פי הגמרא (שם ע, ב) "מה יעשה אדם ויתעשר, אמר להם ירבה בחכמה וישא ויתן באמונה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו". ומבאר המהרש"א "כי בהשתדלות ועסק גדול על ידי סיוע דשמיא בתפילה ובזכויות אפשר לשנות הגזירה – וכן הוא הענין בעושר ובבנים שאפשר לשנות הגזירה בהשתדלות עם סייעתא דשמיא".
אדם עני מזלו יכול ליהפך להיות עשיר ע"י תפילה.
מסכת שבת (קנא, ב) "תניא רבי אלעזר הקפר אומר, לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא, בן בנו בא". ופירש"י: "שלא יבוא לידי עניות, דדבר המזומן הוא לבוא, או עליו או על בנו או בן בנו".
וכן במסכת עירובין (מא, ב) – "שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן, עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות, למאי נפקא מינה – למיבעי רחמי [לבקש רחמים, להתפלל].
וכן במסכת בבא קמא (פ, ב) – "ודלת הננעלת לא במהרה תפתח", וברש"י: "ודלת הננעלת על האדם – מהיות מצליח, לא במהרה תפתח – ונפקא מינה לאפושי ברחמים [להרבות ברחמים] ".
כתיבת תגובה