עיונים במנורה
פרשת שופטים מנורת המאור פרק רכב – מתוך השיעור שנמסר כל יום רביעי אחר תפילת ערבית, בבית הכנסת המרכזי ליוצאי תימן אגודת אחים פג'ה
גדול הוא דבר המשפט.
האריך הרב במעלת המשפט. אבל במקורות שהביא, יותר החשיבו את מעלת הצדקה. וכן הוא בפסוקים שהביא. ולא עוד אלא שיש חיבור ישיר בין צדקה ומשפט, שאם עושה צדקה וחסד עם השני בודאי שגם יבוא לשופטו כדין. וכן הפוך, אם שופטו כדין בודאי שהוא גם גומל חסדים ודו"ק היטב.
והנה לפניך כמה דוגמאות.
א. בראשית פרק יח (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
ומבואר בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וירא פרק יח סימן יט את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט. בתחלה צדקה ולבסוף משפט, שהיה עושה סעודות לכל עובר ושב, ולאחר אכילתו היה אומר לו אמור ברוך מי שאמר והיה העולם שאכלת משלו, אם היה אומר מוטב, ואם לאו היה אומר לו תן לי הדמים ממה שאכלת הרי משפט, לפיכך היה כל עובר ושב קורא בשם ה' אל עולם:
ב. תהלים פרק לג ה אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ:
ג. משלי פרק כא ג עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח: ופירש המלבי"ם משלי פרק כא פסוק ג עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, מפני שהיו חושבים שהבאת הקרבנות היא עבודה רצויה אל ה' מצד עצמה, והיו משתדלים ומרבים בהבאת הקרבנות, וכבר הרבו הנביאים להוכיח ע"ז ולהראות שהקרבנות אינם תכליות לעצמם רק הם אמצעיים, שבזה מראים ההכנעה שמוכן להקריב א"ע ולמסור נפשו על קדושת ה', ולשמוע דבריו ומצותיו שצוה על המשפט והצדקה שכולל מצות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום והוא התכלית, א"כ עשות צדקה ומשפט נבחר מזבח, אחר שהזבח הוא רק אמצעי אליהם, והתכלית נבחר מן האמצעי, ובא ג"כ לבאר מ"ש כל דרכי איש ישר בעיניו, והאיש המרבה בהבאת הקרבנות נדמה לו שקיים מצות ה', ובאמת אינו הדרך הישר שהוא הדרך היותר קצר, וזה דרך ארוך להגיע אל עיר שהוא המשפט והצדקה, שהדרך היותר קצר אם עושה המשפט והצדקה בעצמם בלא הדרך הסבובי שהוא הקרבנות, כי אין המעשה בעצמה נרצה, רק הלב והמחשבה והכונה, שעז"א ותוכן ליבות ה':
שם: 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו', מהו 'לכל עמו', רב יהודה ורב נחמן וכו',
כצ"ל.
כתיבת תגובה