בקרב יהודי תימן היו צדיקים אשר הציבור העריץ אותם בחייהם וגם לאחר מותם. אחדים מהם נודעו כבעלי מופת כבר בחייהם ואילו אצל אחרים התגלו כוחותיהם הנפלאים רק לאחר מותם.
קבריהם של צדיקים אלה הוא המקום, כך אומרת האמונה, שבו ניתן להיעזר בכוחו הרוחני של הצדיק ולקבל עזרה, ישועה, תמיכה וסיוע בעת צרה וצוקה. גם כאן הצדיק משמש כמתווך בין האדם לבין המקום- הכול ברוח הראייה היהודית שצוינה לעיל.
להלן כמה ממוקדי העלייה לקברי צדיקים בתימן:
קברו של ר' שלום שבזי- המפורסם ביותרבקברי הצדיקים בתימן
ר' שלום (שלם, סאלם, סלים) שבזי חי במאה השבע-עשרה. הוא נולד בשנת השע"ט (1619) בשרעב או בצנעא וחי בתעז, שם נפטר ובה נקבר.
ר' שלום שבזי היה גדול משוררי תימן. הוא קנה לו שם גם על ידי מופתים שעשה ובקבלה המעשית ששלט בה ואף כתב ספר בנושא בריאות ושמו "ספר המרגלית". שמואל יבנאלי, השליח מארץ ישראל, כינה אותו בשם "הבעש"ט התימני".
כאמור, ר' שלום שבבזי חי בתעז שבדרום תימן. שם מצוי גם קברו. ליד הקבר היה מצוי במערה מעיין שנהגו לטבול ולהיטהר בו לאחר שפקדו את הקרב.
יהודים עלו לרגל מכל קצות תימן אל קברו של ר' שלום שבז. בביקור בקבר ובטבילה במעיין מצאו רבים מיהודי תימן ארוכה ומרפא למחלות שונות ולמכאובים לא מעטים כאשר קיבלו את הרפואה המתאימה בדרך הנס מהצדיק- ר' שלום שבזי. כן פנו אל קברו של ר' שלום שבזי גם אנשפ שביקשו עזרה לפתרון בעיות שונות בחייהם.
נראה שגם נכרים: מוסלמים טורקים-עות'ומנים ואחרים, נהגו לפקוד את קברו של ר' שלולם שבזי ולבקש ממנו בקשות.
הסיפורים מתארים את ר' שלום שבזי כאיש עניו. הסיפור הבא ממחיש את ענוותו: לא מעטים היו האנשים שרצו לכבד את ר' שלולם שבזי על ידי הקמת מצבה מרשימה על קברו אך לא זכו להגשים זאת: כל פעם שניסו להקימה נכשלו. מספרים על מושל טורקי שעלה לרגל לקברו של ר' שלום שבזי עם בתו החולה לבקש שתירפא ממחלתה הקשה, הבת נרפאה והמושל החליט לבנות על הקבר כיפה לאות הוקרה לצדיק היהודי. אך גם הוא נכשל בנסיונותיו. אז השתטח המושל על קברו של ר' שלום שבזי ואמר לו שהוא בונה את הכיפה לכבודו של הקב"ה ולא לכבוד הצדיק. רק אז הצליח לבנות את הבניין. כזו הייתה ענוותו של ר' שלום שבזי.
אל הקבר עלו נשים עקרות או נשים אשר לא זכו לבן זכר. נשים אחרונות אלה היו שרות אל מול הקבר בין יתר השירים גם את השירה הבאה:
אבא שלם אג'בר קלבי- אבא שלם סעד לבי
ואדי לי מראדי.- ותן לי בקשתי
יא עין עיניני- אהה המעיין הושיעני
ואדי לי ניני. – ותן לי תינוק
לאחר ביקור בקר והיה אם האישה תלד בן, נהגו לקרוא אותו בשם בנו של ר' שלום שבזי- שמעון. אם נולדה בת נהגו לקראה על שם בתו- שמעה.
גם רווקים ורווקות- בחורים ובתולות- נהגו לעלות לקבר לבקש עזרה וברכה לזיווג מוצלח שידאג להם הצדיק.
יעקב ספיר, השליח מארץ ישראל שביקר בתימן, מתאר את ששמע על העלייה לקברו של ר' שלום שבזי (בספרו "מסע לתימן", הוצאת לוין-אפשטיין, תשי"א, עמ' קלד):
רוב שיריהם מיחסים למארי סאלם אל שבזי בן יוסף ואמו משתא. ואני מצאתי בהדיוואן שלו גם כמה שירים מר' יהודה הלוי ומר' ישראל נאג'ארה. האיש הזה גדול וקדוש ונורא הוא להם, ומספרים ממנו גדולות ונפלאות ומעשי נסים ומופתים אשר עשה לישראל ועם המלכים האדירים האכזרים שהצירו והרעו לישראל בימיו (כי בימיו הגלו היהודים בצנעא, ראו שמה עם הקינה שקונן עליהם והיה זה בערך הש"ל) כמו שמספרים על הרב המקובל ר' ליב שרה'ס שעשה לקיסר פלוני, ולא אספרם כי רבים הם. וכבר הגדתי לכם כי לא באתי להרבות עבי הספר בספורים שעל פי השמועה, והמשכיל בעת הזאת ידום. עיר מושבו וקבורתו בעיר תעז, עשרה ימים מצנעא תימנה. שלושה ימים מעיר מוכ'א אשר בחוף ים סוף ואורג היה מלאכתו. על מקום קבורתו יש ציון גדול ומערה בצדו ומקוה מים עם בית תפלה וספר תורה מכתב ידו. ועל קברו מאיר נר תמיד לא תכבה. כי רוב נדריהם מכל המדינה הוא לשם בעל הנס הזה ובית תפלתו. וכל היהודים היושבים בעיר הקטנה הזאת מתפרנסים מזה. ויקר שם מאבי סאלם אל שבזי גם בעיני הגויים, מפני מעשה שהיה, ונשבעים אך בשבמו. כל יהודי תימן אשר לו מחלה וכל מקרה לא טוב, אם כוח בידו לבא שמה (כל לא על נקלה ללכת שם) יסכנו בנפשם ללכת ולהתפלל על קברו. ודרשתי וחקרתי מאנשים שהלכו שמה וספרו לי גדולות (כמפורסם אצלם) באמרם: אם החולה ירא ה' ומאמין בבעל הנס הזה, אחרי השתטחו על קברו יכנס בהמערה לרחוץ ולקחת מהמים, והיה אם יזכה לרפואה ימצא מים נוזלים יקדימו פניו, ועל המים החיים יראה קמיע, עלה עשב, ויקבלנה בשמחה ושב ורפא לו. ואשר איננו ירא ה' ולא זוכה לרפואה, ימצא המעין יבש, מים אין בו, רק נחש כרוך על הפתח, וכאשר בא כן ילך. אנכים בכל כוסף נפשי לא יכולתי ללכת שמה, כי רב הדרך ואסון גדול.
למרבה הצער, יודעי דבר מספרים שבימינו הקבר הרוס ונבנה עליו בית ספר מוסלמי. כך שאין זכר למקום שהיה קדוש ליהודים וגם למוסלמים.
קברו של מארי סאלם פינחס
המפורסם בקברי הצדיקים בתימן, לאחר קברו של ר' שלום שבזי, הוא קברו של מארי סאלם פינחס.
הוא נמצא מערבית לצנעא מהלך עשרים דקות ברגל. צורתו של הקבר כיפה הבנויה על הקרקע.
מארי פנחס חי- כר' שלום שבזי-בימי גלות מוזע. הוא היה אדם בגיל הזהב כאשר יהודי צנעא גורשו אל המדבר על ידי האימאם אחמד אל מהדי. הוא הוגלה עם יתר היהודים למדבר מוזע, אך לא עמד בתלאות הדרך ומת. הוא נקבר במקום מותו. בשוב היהודים מגלות מוזע לצנעא היו היהודים פוקדים את מקום קבורתו. מקברו יצא מעיין. למים אלה היו סגולות מרפא. אנשים נהגו לטבול בהם ולהבריא מחוליים רבים. את האדמה שבתחתית הברכה, שאליה זרמו מי המעיין, נהגו להניח על פצעים ואיברים חולים וכך החלימו.
יש שעולים לקבר בט' באב ומסיידים את הכיפה שעליו לברכה וכסגולה לחיים טובים.
קבריהם של מארי חיים ומארי לוי
קברי שני צדיקים הנמצאים בצנעא. גם אליהם נהגו יהודי תימן לעלות ולבקש בקשות.
הסיפורים מספרים שליד קברו של מארי לוי צמח לו עץ גבוה. רועה ערבי רצה לכרות אותו. בעודו מנסה לכרות את העץ הפך הרועה לאבן.
קברה של שמעה – בתו של ר' שלום שבזי
גם קבר זה הוא אחד מהמפורסמים שבקברי הצדיקים בתימן, והוא הקבר היחיד של אישה שהתקדשה במותה.
הסיפור על אודותיה הוא זה: שמה של שמעה נודע בתימן בעקבות אביה. שיך העיר רצה לקחתה לו לאשה. ר' שלום שבזי לא הצליח להעביר את רוע הגזרה. כאשר באו אנשי השיך לקחתה לארמון צעד אחריה ר' שלום שבזי בוכה ומקונן עליה קינות. בהגיעה לשער הארמון נפלה שמעה ומתה מיתה חטופה.
שמעה קבורה במערה באזור הריי ליד עודין. רבים מיהודי תימן עולים לרגל לקברה, להדליק נרות לעילוי נשמתה ולבקש בקשות.
מילות סיום
עלייה לקברי צדיקים וקדושים נפוצה בדתות המונותיאסטיות. כך גם ביהדות בעיקר בקרב קהילות מזרח אירופה, צפון אפריקה ותימן.
בתימן היו מספר קברי צדיקים וקדושים שאליהם נהגו לעלות בעתות שונות. קברו של ר' שלום שבזי בתעיז הוא הידוע והמוכר ביותר.
ברור לכול שעלייה לקבר צדיק או קדוש מפיחה באדם תקווה ואמונה לחיים טובים ולמילוי כל משאלות לבו לטובה- פן חשוב בבריאות.
כתיבת תגובה