פרשת ויצא
ויצא יעקב, בן ששים ושלש שנים היה יעקב כשברכו אביו ובן שבעים ושבע היה יעקב בלכתו לחרן, והיכן היה בארבע עשרה השנים במדרשו של שם ומדרשו של עבר. ויצא יעקב מבאר שבע, יצא מבארה של שבועה, לפי שנתירא מעשו שיאמר לו שיחזיר הבכורה וישבע לו לפיכך יצא בטמירה. ויש אומרים שנביות מת באותה הלילה והיו מתעסקים בו עד שברח יעקב. בין באר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים, כיון דמטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא אתפלל, בקש לחזור קפצה לו הארץ והגיע לשם בחצי היום. ויפגע במקום, זה הקב"ה שנאמר הנה מקום אתי, וכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי, שכל מקום שהצדיקים עומדים שם הקב"ה נמצא עמהם לפיכך נקרא מקום. וילן שם, אמרו במדרש אמר לו הקב"ה יעקב שכב במקום הזה, אמר יעקב רבון כל העולם עוד לַשֶמֶש ירידות הרבה ולא עת לשמש לבוא במערב מיד ירדה השמש במערב שנאמר וילן שם כי בא השמש. ויפגע במקום, אין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי, כיון דצלי בעא למהדר, הביט יעקב וראה השמש במערב מיד וילן שם כי בא השמש. והענין, שהמקום הנכבד הזה הוא מקום העקידה והוא שאמר עליו אברהם בהר ה' יראה, כלומר קבעו מקום לעבודה והוא ירכתי צפון והוא מערב ארץ ישראל והוא שאמרו עליו שכינה במערב, וצריך שתהיה העבודה והתחנה בו לפי שהשכינה שם, וכאשר בא לשם האדון החסיד הזה שרתה עליו שם הנבואה.
כתיבת תגובה