ואלה המשפטים, ולא אמר אלה, תוספת הוו לומר שזה נוסף משמע שכל הדינים האלו נספחו אל עשרת הדברות במעמד אחד. לפניהם, ולא לפני גוים, מכאן שאסור לישראל לישב קמי גוי לדון אותו ואפילו לדון כדיני אוריתא, וכל היושב לפניהם לדין נכנס בקללה שנ' ואויבינו פלילים. כי תקנה עבד עברי, עיקר המצוה בעבד עברי מפני שהם היו עבדים ויקבלו עליהם מצוה זו במהירות. שש שנים יעבד ובשביעית, דע שהשביעית של עבד אינה שביעית של שמטה אלא שבע שנים מיום שנקנה ולפיכך אמר יעבד ובשביעית אמרו פעמים יעבד בשביעית. כי תקנה עבד, זה שמכרוהו ב"ד בגניבתו, והמוכר עצמו נאמר בו במשנה תורה כי ימכר לך אחיך העברי. יצא לחפשי, אינו צריך גט שחרור. חנם, ללמדך שאם חלה העבד שתים שלש שנים אינו נותן גרעון כסף, ואם חלה ארבע שנים משלם. אם בגפו יבוא, היה ראוי למקרא לומר אם לבדו יבוא, אלא גפו זה כחו שלא יצא ממנו חולה. אם בעל אשה הוא, וכי יעלה על דעתך שכיון שנקנה העבד נשתעבדה אשתו, אלא ללמדך שהאדון חייב במזונותיה ובמזונות בניו, ונאמר במשנה תורה ויצא מעמך הוא ובניו עמו. אם אדוניו יתן לו אשה, אם אדוניו רוצה ליתן לו אשה שפחה כנענית נותן ואם הוליד ממנה בנים הרי הם עבדים והם לרבם שהולד מן השפחה עבד וזה עונשו לפי שגנב יהיו בניו עבדים, מכרוהו ב"ד רבו נותן לו שפחה כנענית ואם מכר עצמו אין רבו נותן לו. ואם אמור יאמר העבד, עד שיאמר וישנה, ותהיה האמירה הזו בתחלת שש ובסוף שש ואמירה זו היא בקשת הרציעה. אהבתי את אדוני, אין עבד עברי נרצע אלא בתנאים רבים יתבארו במשנה תורה, מהם שלא ירצה להפרד מהשפחה ובניה כמו שאמר את אשתי ואת בני לא אצא חפשי. עבד עברי אם רצה לצאת יקנה עצמו באחד מחמשה דברים בשנים ביובל בגרעון כסף בשטר שחרור במיתת האדון. והגישו אדוניו אל האלהים, עבד עברי אינו נרצע אלא בב"ד וב"ד הם שמגישים אותו אל הדלת כמו שאמר והגישו אל הדלת כלומר בית דין. או אל המזוזה, אינו נרצע אלא בדלת שיש לו מזוזה. ורצע אדוניו את אזנו במרצע, כיצד העבד נרצע מביא אזמיל ונוקב בתוך אזנו בגדר האמצעי והוא גובה האוזן עד שהאזמיל נתקע בדלת, ולמה באזנו לפי ששמעה כי לי בני ישראל עבדים לא ימכרו ממכרת עבד והוא רצה בעבדות. ולמה במזוזה, לפי שהמזוזה היא שיצאו ישראל ממצרים בעבורה שנ' וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. ועבדו לעולם, זה עולם היובל או עולם רבו, ואין דין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.
23
ינואר
כתיבת תגובה