פרשת ראה
ברכה וקללה, מכאן אתה למד שרשותו שלאדם נתונה לו. ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, זו מצוה שאינה נוהגת לדורות, אמרו כאיזה צד ברכות וקללות כיון שעברו ישראל את הירדן באו להר גריזים והר עיבל שבשומרון ושבצד שכם ושאצל אלוני מורה שנ' הלא המה בעבר הירדן, ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע, והכהנים מקיפין את הארון, והלוים מקיפין את הכהנים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה עד שגומרין את הפסוק והיו אלו ואלו עונין ואומרין אמן, שנ' לברך את העם בראשונה, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה עד שגומרין את הפסוק והיו אלו ואלו עונין ואומרין אמן עד שהן גומרין כל הקללות שֶבֶּוְהָיָה כי תבוא וכנגדן ברכות. ולמה בהר גריזים והר עיבל, מפני שהן חלקת השדה אשר קנה יעקב במאה קשיטה והוא מקום המזבח אשר קרא לו אל אלהי ישראל. אחרי דרך מבוא השמש, מהו אחרי דרך מבוא השמש, שראה משה שישראל עתידין לעבוד ע"ז בשומרון ותבוא שמשה של תורה שם לפיכך נצטווה שיעמדו ישראל בברכות וקללות שם, ועדין לא נקרא שומרון ולא נקרא גלגל אלא לפי שלא שמרו ברכות וקללות לפיכך נתחייבו גלות. אצל אלוני מורה, שהמרו ועברו ברית אב שמל באלוני מורה, מכאן שעברו בני אפרים על ברית מילה שנ' כי עזבו בריתך בני ישראל. אבד תאבדון את כל המקומות, מצוה לאבד ע"ז ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, בד"א בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מארצנו ובארץ ישראל היא המצוה, ובחו"ל כל מקום שנכבוש אותו נאבד עבודה זרה שבו שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. על ההרים הרמים, אלהיהן אסורים וההרים מותרים. ופסילי אלהיהם תגדעון, בזמן שהן נוהגין בהן מנהג אלהות, אבל אם אין נוהגין בהן מנהג אלהות כגון הצורה שמעמידין אותה על פי הביב ומשתינין בפניה הרי זו מותרת בהנאה. לא תעשון כן לה' אלהיכם. זו אזהרה שלא לאבד בתי עבודת ה' וספרי הנבואה ושלא למחוק השמות הקדושים אמרו כל השורף עצי הקדש לוקה שנ' ואשריהם תשרפון באש וכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם והמוחק שם מן השמות לוקה שנ' אבד תאבדון את וכו' ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם.
כתיבת תגובה