ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש.
הקשה הרמ"ב זלה"ה בספרו מאיר לארץ שהנה בכל התורה שזוכר ענין שבת אינו אומר מקרא קדש אלא קדש לבד קדש היא לכם או קדש לכם והכא מ"ט קאמר מקרא קדש ובפרט לפי סודן של דברים קשה מאד אומרו מקרא קדש שהנה הר"ב זלה"ה כתב שבשבת הבנים שהם זו"ן יורשים את אביהם ממש ונק' קדש משא"כ בי"ט שהם עולים אל אביהם לקבל שפע מהם והם קרואים אצלו ולפיכך נקרא מקרא קדש וזהו ההפרש שבין שבת לי"ט, ועוד כתב הר"ב זלה"ה טעם אחר כי בשבת באים נה"י דאבא עם המוחין שלהם ונכנסים נה"י דאבא תוך נה"י דאי' ונה"י דאי' תוך ז"א ונמצא כי השבת הוא קדש עצמו בסוד אבא הנק' קדש ממש אך בי"ט אין הארה מאבא רק מאימא לבד וע"י מעשינו אנו קוראים את אבא ובאים מוחין דאבא ונכנסים תוך נה"י דאימא ומתחברים עם המוחין דאימא ונכנסים ב' בחי' אלו תוך ז"א ומוחין אלו דאבא אינו עצמות המוחין רק הארת המוחין לבד לפיכך נקרא מקרא קדש מזומנים מקודש שאינו נמשך להם עצמות המוחין דאבא רק הארה לבד עכ"ל, הרי בהדיא ששבת נק' קדש ולא מקרא קדש וא"כ איך כתוב בתורה מקרא קדש בשבת והשם יאיר עינינו עכ"ל הרמ"ב זלה"ה בקושיא זו ועיין שם שתירץ ע"ד הרמז.
ולעד"נ בתירוץ קושיא זו אם אפשר כי מ"ש הכתוב כאן מקרא קדש בשבת הוא לרמוז לנו ענין עליית העולמות בשבת שנקראי' ועולים ג' עולמות בי"ע ונכללים כולם בעולם האצי' הנק' קדש ע"ש אבא כי הוא מקנן בעולם דאצילות כנודע כ"ז מדרושי הר"ב זלה"ה, וז"ש שבת שבתון מקרא קדש ודו"ק וא"ש ההי"ב.
כתיבת תגובה