ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו.
הנה נלע"ד אם אפשר שיש לרמוז בזה הפסוק מוסר השכל והוא כי הנה נודע משרז"ל שבעון שנאת חנם נחרב בית שני, ונודע ג"כ שהשונא לחבירו אין השנוי חשוב בעיני שונאו לכלום ואדרבה כל מה שיכול למצוא עונו לשנוא כדי לבזותו בכל מיני ביזוי הוא מבזה אותו בין בפניו בין שלא בפניו עד שיבאו זה עם זה לידי ריב ומצה עד שנדלקת אש המחלוקת ביניהם עד להשחית ב"מ עד שבעוה"ר נחרב בית מאויינו ונטרדנו בגלות המר והנמהר הזה בשביל זה וגרמנו גלות כב"י (כנסת בית ישראל) לקב"ה ושכינתיה כנודע מאז"ל ע"פ ושב ה' אלהיך וגו' והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עם ישראל מן הגלות, ולתקן חטא זה צריכין אנו לחזור בתשובה שלימה לפניו ית' ולאהוב זה את זה אהבה גמורה מלב ומנפש וכמש"ה ואהבת לרעך כמוך ואז"ל זה כלל גדול שבתורה והוא עמוד גדול לקיום כל תרי"ג מצות ובזה כב"י אנו גואלים לקבה"ו ולעצמינו מן הגלות, והנה כל זה נרמז בזה הפסוק וז"ש ואכלו את הבשר כלומר צריכין ישראל לבטל מביניהם מדה רעה זו של שנאת חנם הגורמת להם לבזות זה לזה מרוב שנאתם זה את זה, וזהו ואכלו את הבש"ר תיבת הבשר ירמוז ל' ביזוי תרגום כי דבר ה' בזה ארי פתגמא דה' בסר דהי' שצריכים לכלות מביניהם מדה רעה זו כמי שאוכל איזה דבר ומבערו מן העולם ואינו בנמצא כלל, ואימתי בלילה הזה ירמוז לגלות הזה הדומה ללילה כלומר בכח ייסורי הגלות יתכפר להם עון זה וחזר הכתוב לפרש יותר מה הוא העון, ואמר צלי אש ומצות כלומר עון הש"ח (שנאת חנם) המביא ביניהם אש המחלוקת ומביאם לידי ריב ומצה זה עם זה וזהו צלי אש ומצות כנז' וחזר ופי' מה הוא יסורי הלילה הרומז לגלות שמכפרים העון וא' על מררים יאכלהו כלומר בכח היסורים המרים שמקבלים עליהם בגלות הם מכלים מעליהם אותו עון ומתכפר להם, ורמז התיקון והגאולה בר"ת של הפסוק הזה כי ר"ת א'ת ה'בשר ב'לילה ה'זה הוא אהב"ה לרמוז שלתקן עון זה דשנאת חנם צריכין אנו שנאהוב זה לזה, וזוהי תשובת המשקל שהיא התשובה המובחרת, ור"ת צ'לי א'ש ו'מצות ע'ל מ'רורים י'אכלהו הוא צא"ו עמ"י לרמוז שאחר שיתקנו ישראל את החטא ויאהבו זה לזה כנז' ממילא יגאלו ויצאו עם השי"ת מן הגלות כמ"ש ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך וגו', וזהו הרמז צא"ו עמ"י ודו"ק, וא"ש ההי"ב.
כתיבת תגובה