לכן אמור הנני נתן לו את בריתי שלום, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וגו'.
הנה יש לשאול מה טעם לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי כמ"ש רז"ל בזבחים דף ק"א, למה לא נמשח עם אהרן ובניו והמתין לו השי"ת מלהיות כהן עד שבא מעשה זה לידו גם למה זכה דווקא לנשמות נדב ואביהוא כמ"ש הר"ב זלה"ה ולא די זה אלא שזכה ג"כ לנשמת אליהו על מה עשה אלהים ככה.
והנה מצאתי תשובה לכל זה להר"ר יעקב חבירו של הר"ר נתן מחברי יאיר נתיב בהקדמה שלו וז"ל וכדי לתרץ כל הנזכ' נקדים מאי דאית' בגמרא דסנהדרין דף פ"ב וירא פינחס מה ראה שמואל אמר ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ופירש"י לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממרע"ה שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הגויה ע"כ ואף שדברי רש"י נכונים ואינם צריכים חיזוק מ"מ אפשר לומר טעם אחר והוא מחמת שראה שהיתה המגפה ולא היה לו פנאי לילך אצל משה שמא ח"ו פן ואולי בין כך ובין כך תאבד נפש א' מישראל וכדי לכפר על בני ישראל לא המתין לילך אצל משה יצא לנו מזה הגמרא שפינחס הורה הלכה בפני רבו אבל יש לו שני תירוצים הנז' להיתר ההוראה בפני רבו ואיתא בעירובין דף ס"ג כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ולא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני רבן, ועוד אמרו שם ר"א אמר מורידין אותו מגדולתו שנ' ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' אע"ג דאמר להו את אחי אבא צוה ואותי לא צוה אפ"ה איענש דכ' ולפני אלעזר הכהן יעמד ולא אשכחן דאצטריך ליה יהושע, עוד שם א"ר לוי כל דמותיב מלה קמי רביה פירש"י משיב דבר מורה הלכה אזיל לשאול בלא ולד שנ' ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדוני משה כלאם וכתי' נון בנו יהושע בנו ע"כ, וא"כ שלשה מיני עונשים הם במי שמורה הלכה בפני רבו וא"כ לפי הנראה פינחס פגם בכבודו של משה והורה הלכה בפניו היה מן הראוי להתענש באחת משלש אלא או חיוב מיתה או שלא יהיו לו בנים או להורידו מגדולתו שלא יהיה כהן, אבל לפי האמת היה לפינחס ב' תירוצים הנז"ל והן הן הדברים הנאמרים בפסוק לכן אמור אתה בעצמך שפינחס לא פגם בכבודך ונגד עונש הא' שהוא חיוב מיתה הנני נותן לו את בריתי שלום שלום ממלאך המות שיהיה חי וקיים לעולם כמ"ש חז"ל במדרש ונגד עונש ב' שימות בלא בנים וראוי שלא יהיו לו בנים, לכך אמר והיתה לו ולזרעו אחריו, ונגד עונש ג'
שמורידין אותו מגדולתו אדרבה זכה ונתעלה לכהונה וזהו ברית כהונת עולם, ופי' הכתוב למה נתן לו הקב"ה שכר על זה הלא הורה הלכה בפני רבו, ואמר תחת אשר קנא לאלהיו ובמקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ועוד ויכפר על בני ישראל ולא היה יכול להמתין עד שיטול רשות ממשה שמא ח"ו בין כך ובין כך תאבד נפש א' מישראל לכך ראוי לכל השכר הזה וזהו הטעם בעצמו שזכה בשביל זה לנשמת נדב ואביהוא שחטא נדב ואביהוא היה על שהורו הלכה בפני רבן ופנחס שהורה הלכה בפני רבו וכוונתו רצוייה לשי"ת כנז"ל זכה ותיקן החטא שלהם וגם זה הטעם שזכה לנשמת אליהו משום דאי' בזוהר פר' צו בר"מ קורא לאליהו תלמיד חבר של מרע"ה, ואי' בערובין דף הנז"ל רב המנונא אורי בחדתא דארגיז בשני דרב חסדא דתלמיד חבר דיליה הוה א"כ י"ל דע"י שהורה הלכה בפני רבו וכוונתו רצויה לשי"ת כנז"ל זכה להיות תלמיד חבר למשה שיהיה מותר לו להורות אך מה שיש לדקדק איך שמואל אמר ראה שאין חכמה וכו' הלא משנה ערוכה היא הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ובזה אין שייכות לילך ולשאול, ונ"ל לתרץ על פי מ"ש שם בעירובין דף הנז"ל רבי אלעזר מהגרוניא ורבי אחא בר תחליפא איקלעו לבי רבי אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב בעא רב אחא בריה דרב איקא למעבד להו עגלא תלתא אייתי סכינא וקא מחוי להו א"ל רב אחא בר תחליפא לא ליחוש ליה לסבא (פירש"י לא ליחוש ליה לסבא לרב אחא בר יעקב בתמיה) א"ל רבי אלעזר מהגרוניא הכי אמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה חזא ואיענש רבי אלעזר מהגרוניא ומקשה בגמרא והאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה (כלומר ולמה נענש רבי אלעזר מהגרוניא) שאני רב אחא בר יעקב דמופלג (פרש"י דמופלג הרבה מאד היה זקן וחכם) וא"כ אפי' בדבר המותר להורות אם החכם הוא זקן ביותר הוא אסור ולכך אפי' מ"ש במתניתין הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, מ"מ נגד מרע"ה שהיה חכם ביותר אפילו בדבר המותר אסור להורות לולי שכוונת פינחס היתה גם להציל את ישראל מן המגפה ואינו יכול להמתין עד שיטול רשות ממרע"ה אפי' שעה א' עכ"ל, ודלגתי מלשונו בקצת מקומות ובקצת מקומות הוספתי קצת לתוספת ביאור ודו"ק כי נכון הוא לפי פישוטן של דברים.
כתיבת תגובה