כ, ב, אנכי ה' אלהיך וכו'.
יש להקשות למה לא אמר אנכי ה' בוראיך. ויש לומר דעדיפא נקט, לפי שבזה התואר יש בטחון דאם יאמר בוראיך אפשר לבעל דין לחלוק ולומר דעד כאן היא יכלתו, ומאחר שבראו אינו משגיח עוד עליו, אבל באומרו אלהיך אז בזה יש בטחון ואמונה גדולה, שהוא אלהינו פטרונינו, דן דינינו ונוקם נקמתינו, ומשגיח תמיד עלינו כפי מעשינו, וממילא שהוא הבורא והיוצר והזן והמפרנס ברוך הוא וברוך שמו. אי נמי לפי שבלשון אלהות יש אדנות, כלומר אנכי ה' אלהיך שצריך שתעבדני, וצ"ל כן, לפי שלא בא הכתוב ללמדינו דעת חכמה מי הוא שבראנו. אלא ללמדנו חיוב העבודה, ולזה אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר. שבראתי שמים וארץ, שאין זה מחייב העבודה לישראל מכל הנבראים אלא יציאת מצרים, כי הנסה אלהים לקחת לו גוי מקרב גוי וכו'. אי נמי לפי שנוח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא. כמו שאמרו ב' שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, והללו אומרים נוח לו שלא נברא יותר משנברא, נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ולזה לא אמר אנכי ה' אשר בראתיך, כי מה שבח יש בזה אחר שנוח לו שלא נברא. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שזהו הטובה והשבח שעושה הקב"ה לאדם שיקרבהו לעבודתו ויסיר ממנו המעיקים והמסכים המבדילים עליו ומעכבים אותו מן השלימות.
יד, לא תחמוד, ולא תתאוה, כ' הרמב"ם ז"ל והביאו השו"ע הל' גזילה לא תחמוד הינו שחמד חפץ של חבירו והרבה עליו רעים עד שנתנו לו בדמיו. ולא תתאוה הינו משגמר בלבו להרבות עליו רעים עובר בלא תתאוה. ויש להבין למה הוא עובר המתאוה של חבירו, ואעפ"י שעדיין לא הרבה עליו רעים ואפשר שהטעם הוא מפני שהוא מזיק לחביריו בעין הרע שנותן עינו בשל חבירו, בנפש רעה, ובזה הוא משליט בו עין הרע, והרי הוא שוה למזיק ביד או ברגל, ואדרבה שזה היזק נפשי שפוגם בפנימיותו שבורא כח משחי"ת לחבל. ומזה אמרו בב"מ אסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה.
כתיבת תגובה