יב. וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם וכו' המעט כי העליתנו וגו' אף לא אל ארץ זבת וכו', ויחר למשה וגו'.
כוונת הכתובים לעד"ן כך: וישלח משה מרוב ענותנותו, לקרא לדתן ולאבירם לטובתם כדי לפיסם שלא יחטאו ויענשו, ויאמרו לא נעלה, חשבו כוונת משה להיפך, ואמרו המעט ממך מה שהעליתנו מארץ זבת חלב ודבש וגו' אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו, ר"ל ואין צורך לומר שלא הביאתנו אל ארץ זבת חלב ודבש והואיל וכך היא מדתך, העיני האנשים ההם תנקר, ופי' לשון משל כלומר ועתה התחשוב לפייסנו בטענות שקר ומשאות שוא ומדוחים לסמות עין שכלנו בכזביך, לכך לא נעלה אליך כלל שלא נקבל פיוסך כלל. אז ויחר למשה מאד על קושי דברי תשובתם, ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם היינו מצות ומעשים טובים שיש להם מכ"מ, כמו שכפרו בטובתי ושלמו לי רעה תחת טובה והוציאו עלי לעז כי תשתרר עלינו גם השתרר, וגלוי וידוע לפניך שלא חמור אחד מהם נשאתי כמנהג השרים, ולא הרעתי את אחד מהם שילמדו לכללם, וכמו שאם היו שומעים למשה ומתפייסים ומתחרטים על מה שעשו היה משה מתפלל עליהם ומזכיר צדקותם לפני ה' להגן עליהם מהפורענות והעונש. עתה שלא רצו לחזור בהם, אמר לפני ה' אל תפן אל מנחתם שלא יזכרו צדקותם לפני ה' ויפלו ביד עונם.
יד, כג. ויהי ממחרת וכו' ויגמל שקדים.
למה שקדים ולא דבר אחר, אלא שאותיות "שקדים" אותיות "קדשים", ר"ל הללו לבדם קדשים והמטה נותן סימן לכל באי עולם שהם קדשים.
כתיבת תגובה