כד, אם כסף תלוה א"ע וגו'.
קבלו חז"ל דמצות הלואה חובה היא ולא רשות, והאי אם כסף וגו' אחת משלש מצוות שהן חובה, וכמו שכתבתי ע"ז בר"פ א' מהלכות מלוה ולוה. לא תהיה לו כנושה. כתב הרמב"ם ז"ל בריש הלכות מלוה ולוה וז"ל כל הנוגש את העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה, עכ"ל. ולפיכך כל הנוגשו לא די לו שעבר על ל"ת אלא גורם לעצמו שיבוא לידי כך, לפי שידוע שחלק העני נתנו הקב"ה פקדון ביד המלוה, בכדי שיזכה במצוה כדכתיב את העני עמך, ומשו"ה דרשו במדרש על פסוק זה אמר הקב"ה הוי יודע שאני עשיתי אותו עני ולך עשיר, יכול אני להחזירך ולעשותך עני, עכ"ל. ללמדינו כמה צריך אדם ליזהר בכל אלו הדברים שהזכירו חז"ל. ולפיכך מדיני המצוה שילוה אדם לחבירו בכל אופן שיהיה אף שיודע שאין לו לסוף מה שיפרע, דמשו"ה צוותה תורה לא תהיה לו כנושה לומר דלא מבעייא נוגשו ממש דעובר בל"ת אלא אפילו להיראות לו או לעבור לפניו אסור דהו"ל בכלל לא תהיה לו כנושה, וכדרשי חז"ל על פסוק זה. וכמו שמוזהר המלוה שלא לנגוש הלוה, כך מוזהר הלוה שלא לכבוש ממון חבירו וכיוצא בזה, שלא יהיה משיב רעה תחת טובה, בכדי לקיים ואהבת לרעך כמוך שהיא כלל כל התורה כולה.
כתיבת תגובה