יב, א, ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'.
במדרש זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך וש"ע וב"א, לומר שלא צוהו הקב"ה לגלות מארצך וממולדתך אלא לטובתו ולהנאתו, כמ"ש רש"י ז"ל. לפי שידוע שהגלות מחזקת את האדם לדרכי ה', ויצא טבעו בעולם, ובזה יתקדש ויתטהר האדם ויראה גבורות ה' ונפלאותיו, ויתדבק בשם ב"ה, ותהיה יראתו שלימה שקשורה בה האהבה, כמו שזכה בה אאע"ה, וכמו שהאריכו חז"ל ע"ז, ולפיכך ילמד האדם לקח מזה ויאמר כל מה דעבדין מן שמיא לטב.
י, ויהי רעב בארץ וגו'. במדרש אשרי הגבר אשר תייסרנו יה, ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך, וכיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תיגר. טרף נתן ליראיו, טירוף נתן ליראיו בעוה"ז, אבל בעוה"ב יזכור לעולם בריתו, עכ"ל. באו ללמדינו שצריך האדם לקבל ייסורי ה' באהבה ובחבה, לפי שתכליתן טובה, שבהן כמה תועליות לאדם בעוה"ז, הן בתורה הן במעשים הטובים, ובהן יקנה שם טוב בעוה"ז ובעוה"ב, וכמו ששיבח אותן דוד הע"ה ואמר אשרי הגבר אשר תייסרנו יה עד ומתורתך תלמדנו. ולפיכך אשריהם הישרים והתמימים ההולכים בדרך הזאת.
טז, ולאברם היטיב בעבורה וגו'. מכאן דרשו חז"ל שיהא האדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצוייה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר ולאברם היטיב בעבורה, ע"כ. ולפיכך האדם המשכיל ילך במדה זו בכדי שיזכה שתהא האשה עזר לו בכל הליכותיו, ויזכו ג"כ לשלום כל ימיהם, ויזכו הבנים לילך אחריהם, ויתקיים בהם וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך ולא תחטא, וכה"א תחת אבותיך יהיו בניך וגו'.
כתיבת תגובה