ל, ג, וידבר משה וגו' איש כי ידר נדר לה' וגו'.
במדרש זש"ה אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר וגו', שלמה המע"ה מזהיר לאדם בכתוב הזה שלא ירבה דברים, שכל המרבה דברים מביא חטא שנאמר ברוב דברים לא יחדל פשע, עכ"ל. ללמדינו שלא ניתן רשות לאדם לדבר אלא בדברים ההכרחיים לצורך גופו לעבודת ה', בכדי שיוכל לעסוק בתורה ולקיים מצוותיו יתברך, אבל בדברים שאין בהן תועלת לאדם אפילו אין בהן משום רכילות ולשה"ר וכיוצא בהן לא ניתן לו רשות לדבר בהן, לפי שהן מלאין ומאבדין חייו של אדם, ואין בהן יתרון לאדם אלא חסרון ופחיתות וגרעון, לפיכך כתבה תורה פרשת נדרים סייג לאדם שלא ירבה בדברים אלא בדברי תורה שהן חייו של אדם וכה"א כי הוא חייך וא"י, אבל בדברי הבל שהן מוציאין את האדם מן העולם בפחי נפש לא. וזהו מה שאמרו חז"ל ע"ז נדרים סייג לפרישות, לומר שיפרוש האדם מרבוי דברים שעתיד ליתן את הדין עליהם, וכמו שסיים הפסוק ע"ז כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. ולפיכך יתרחק האדם מדברים הגורמין לו מיתה רח"ל, ויתקרב לדברים הגורמין לו חיים. וסמך לזה כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.
כתיבת תגובה