פרשת נצבים:
ל, כ, לאהבה את ה"א וגו' כי הוא חייך וארך ימיך וגו'.
דרשו חז"ל פסוק זה על התורה שנותנת חיים לאדם הדבק בה, וכה"א ואתם הדבקים ב"א חיים כלכם היום, ולפיכך האדם המשכיל לא יעשה קיצים לתורה, דאין לה קץ וזמן כמ"ש והגית בו יומם ולילה, והעושה תורתו עיתים אמור בירושלמי בסוף ברכות ה"ז מפר ברית, מ"ט הפרו תורתיך עת לעשות לה', ע"כ. ועוד אמרו חז"ל מי שיכול לעסוק בתורה בלי קץ וזמן ועושה לה עיתים, ה"ז כאילו ח"ו שורף את התורה, ועושה קץ לחייו דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך, לפי שלא אמרו חז"ל יקבע אדם עיתים לתורה אא"כ הוא מתבטל מאיזה סיבה, שאינו עושה קץ וזמן אלא אדרבה תופס לו העת שלא תלך ממנו, והו"ל בכלל והגית בו יומם ולילה, שאילו לא היה לו דבר שיטרידהו לא היה עושה קץ וזמן. ולפיכך מי שיכול לעסוק בתורה בלי קץ וזמן אשריו ואשרי חלקו, עליו הכתוב אומר ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, זה בעוה"ז, אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ד"א לאהבה אה"א, בספרי אמרו שמא תאמר אלמוד תורה בשביל שאקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים, ת"ל לאהבה את ה"א למוד מ"מ וסוף הכבוד לבוא, וכה"א כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר כי לויית חן הם לראשך, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה וכו', עכ"ל. וא"ת והא איתה בפ"ק דפסחים הנותן סלע לצדקה בשביל שיחיו בני או בשביל שאזכה לחיי העוה"ב הרי זה צדיק גמור, עכ"ל. ויש לומר דשאני הכא שעושה על מנת כך והוי כעובד על מנת לקבל פרס, משא"כ הנותן סלע לצדקה שאינו עושה על מנת כך אלא שמקיים המצוה ומתפלל לה' שבזכות מצוה זו נזכה לבנים ולחיי העוה"ב, מותר, וכמו שהבטיחה תורתינו הקדושה ע"ז לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. ובאו ללמדינו כמה גדול התועלת במי שעושה כל המצוות מאהבת ה' ולא לשם כוונה בעולם, וכדתנן באבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא שלא ע"מ לקבל פרס, ע"כ. ובזה הוא זוכה לכמה טובות צפונות בעוה"ז ובעוה"ב. והזכירו גבי אהבה לשון שוגה כמו שנאמר אילת אהבים ויעלת חן דיב"ע באהבתו תשגה מאד, לומר שכמו שהמתעסק בדבר זה ושוכח דבר אחר לגמרי נקרא אותו המתעסק שוגה, כמו כן הדבק באהבת ה' ובתורתו ושוכח הבלי העוה"ז לגמרי נקרא שוגה, יה"ר שנזכה להיות מהשוגים באהבת ה' ובתורתו.
כתיבת תגובה