ו, ב, צו את אהרן וגו'.
בספרי אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס, ע"כ. (הוצרך לצוות את אהרן ובניו, הואיל והעולה כולה לגבוה). באו ללמדינו שלא יתרשל האדם במצוה שיש בה חסרון כיס, לפי שבזה יוכר האדם אם עושה המצוות לשמן, אם עושה אותן אפילו במקום שיש בהם חסרון כיס בוודאי שעושה המצוות לשמן ולא ע"מ לקבל פרס, ואם לאו כגון שעושה המצוות במקום שיש לו תועלת ניכר שהוא עושה אותן שלא לשמן והרי הוא עושה ע"מ לקבל פרס. ודע דנכלל במה שאמרה תורה צו את אהרן, לשון זירוז שאמרו, ללמדינו ג"כ שצריך האדם להזדרז במצוות, ששמחת המצוה הזריזות, והיא הראש העולה על הכל שהרי התורה תלתה עשיית המצוות בשמחה שהרי נאמר בתוכחה תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב. לפי שסימני השמחה הזריזות, אם האדם זריז במצוה סימן שהוא שמח במצוות, ואם אינו זריז במצוות סימן שאינו שמח במצוות. ולפיכך האדם המשכיל אל ישמח בהבלי העולם הזה שאין להן יסוד וסופן תוגה, אלא בעסק התורה ובעשיית המצוות שהיא שמחה יסודית הקיימת לעולם.
כתיבת תגובה