אלה פקודי וכו'. שמעתי טעם על פסוק זה שכולו רומז על התורה. אלה, שנ' (דברים ד מה) אלה העדות והחוקים וכו'. פקודי, אלו המצוות שנ' בהם (תהלים יט ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. המשכן משכן, זו התורה שנקראת משכן על שם שבאמצעותה משכין ה' שכינתו בינינו, וכן ארז"ל (אבות פ"ג מ"ו) שלושה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם, ומנין שאפילו אחד שנ' (שמות כ כא) בכל המקום וגו'. ונאמר משכן שני פעמים, אחד כנגד תורה שבכתב ואחד כנגד תורה שבע"פ. העדות, זו התורה שנא' בה (שם כח טז) ונתת אל הארון את העדות. וכן הוא אומר (דברים לא כא) וענתה השירה הזאת לפניו לעד. אשר פקד על פי משה, לשון צווי לענין זה כלו' שמשה רבינו הוא שנצטווה בכל התורה כולה ונתן אותה לנו. דבר אחר אשר פקד על פי משה, שכל ת"ח שבדור כאילו נתמנה מפי משה רבינו ע"ה, כמו ואתה הפקד את הלויים (במדבר א נ) וכן שיש בו ניצוץ א' ממשה, שהכל קיבלו ממנו, כמו שנא' (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו', וכן רז"ל אמרו בתלמוד (ביצה לח א) על מי שהוא ת"ח, משה שפיר קאמרת. עבודת הלויים, זוהי התורה שהטיל הכ' אותה עליהם יותר מכל ישראל, שנ' (דה"ב לא ג) לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', ולפיכך לא ניתן לשבט לוי חלק בארץ כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה. ביד איתמר וגו', שהכהנים מוטל עליהם להגות בה יותר משאר השבט לפי שהם אוכלים המתנות והתרומות ופרנסתם מצויה להם, כמחז"ל (תנחומא בשלח סי' כ) לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן שניה להם אוכלי תרומה. ועוד נרמז במלת איתמר, כאילו היא כתובה אית מר, כלו' שאם יש ת"ח או אפי' בשווין הכהן קודם כמו שנ' (ויקרא כא ח) וקדשתו, אבל אם האחר הוא גדול בתורה הוא קודם, שכן אמרו חז"ל (הוריות יג א) כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ישראל לממזר וכו', בד"א בזמן שכולן שוין אבל בזמן שהאחר גדול בתורה אפי' ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ לכל דבר שנא' (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים אפי' מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.
