"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם" (ו, ג)
במדרש אמרו: בשביל שאמר משה 'למה הרעותה לעם הזה' נענש, ואמר לו הקב"ה 'חבל על דאבדין ולא משתכחין' וכו'". ויש להקשות על-זה, והרי הוא בסוג אנוס שלא אמר כן אלא מפני שראה צערם של ישראל שהיו משתעבדים תחת מצרים יותר מדאי? ויש לומר, שכבר הודיעו הקב"ה למשה מקודם ואמר לו 'ואני אקשה את לב פרעה והרביתי וגו", לכן נענש. ועוד, שהצדיקים מדקדק הקב"ה עמהם אפי' כחוט השערה וביקשה מדת הדין לפגוע במשה אך משום שהוא אנוס שיתף הקב"ה מדת רחמים עליו. וללמדנו ג"כ – ומה משה רבינו ע"ה שהוא גדול ואדון הנביאים נענש ע"ז, אנו שאנו הדיוטות על אחת כמה וכמה. כמ"ש במדרש שאין רשות להרהר אחר מדותיו של הקב"ה דברים אשר הם חצובים מלפניו יתברך.
(קייץ המזבח – לרבי חיים כסאר זצ"ל)
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם" (ו, ג)
"כל השמות המיוחסים לה' אינם אלא יחסיים ואינם עצמיים ואין בהם שום דבר המיוחד בה' ונבדל בו מזולתו, אלא כולם יש בהם שיתוף באיזה אופן שהוא בינו ובין זולתו. אלא שאנו חושבים שהם מורים על שלימות בו בזמן שאותם המעלות ואותה השלמות הם רק ביחס אלינו בלבד… לפי שאינם מורים על שום דבר מעצמיותו ואינם מוסיפים במציאותו ואינם מאמתים לנו שום דבר ממהותו. והם השמות שנתכנה בהם ה', כגון: אלהים ושדי וצבאו"ת ויה ואהיה ואל ואדוני. וזהו השם המשותף שהיה בו הדיבור לאברהם ויצחק ויעקב. אבל הדיבור למשה רבינו לא היה בשמות האלו היחסיים, אלא בשם המיוחד המפורש שהוא מורה על מהות העצמיות ואמיתותה וחיובה, ומורה על מציאות העצמיות ושלימותה והיות כל נמצא טפל לאותה העצמיות וזקוק הוא להמשכת השפע בהוויתו והעמדתו והוא השם שאינו נקרא לפי אותיותיו והוא הוי"ה … והוא הנקרא שם המפורש… והוא שעליו נאמר (זכריה יד): 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'. ולכן אמר למשה שאברהם יצחק ויעקב לא השיגו את הדבר כפי אמיתותו ואמרתי להם אני אתן לכם [את] ארץ כנען ולא הרהרו אחר מידותי אלא לקחו ארץ בכסף, אברהם לקח מערה ויצחק עשו עימו מריבה על באר המים ויעקב לקח מקום לאהלו ואתה ידעת באמיתתי דבר שלא ידעו בו והרהרת אחר מידותי ואמרת 'והצל לא הצלת את עמך'".
(אור האפילה – לרבנו נתנאל בן ישעיה זצ"ל)
"ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" (שם, ח )
מדוע אמר "מורשה" ולא לשון ירושה? מפני שהירושה משמעה לאנשים מסוימים ומורשה לכל יוצאי מצרים.
(אור האפלה- לרבנו נתנאל בן ישעיה זצ"ל)
"ויאמר משה לא נכון לעשות כן וגו' הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו" (ח, כב)
פירש"י: "ולא יסקלונו – בתמיה". ונראה לפרש בלי תמיהה, על-דרך הרמז שרמז לו משה שעתידים ישראל לזבוח תועבת מצרים בארץ מצרים. משמע מזה שלא יזבחו במצרים לעיניהם אלא במקום שאין דרך המצרים לעבור שם. ומשה השיב, לא נכון לעשות כן אלא הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם להקהות שיניהם ולא יוכלו לעשות דבר ולא יסקלונו. ועוד, אפשר שמה שאמר פרעה הרשע 'לכו זבחו לאלוהיכם בארץ' ופירש"י 'במקומכם ולא תלכו במדבר' – כוונת פרעה, כדי שיראו אותם המצרים שוחטים את אלהיהם ויסקלום שכך הייתה כוונתם כמ"ש בתרגום יונתן. ומשה רבינו ע"ה השיב לפרעה: מה שאמרת שנזבח במקומנו לבד ולא נלך אח"ז לזבוח במדבר לא נכון לעשות כן, אבל באמת הן נזבח וכו', בניחותא. כלומר, כאן נזבח לעיניהם ולא יסקלונו והיינו זביחה אחת דווקא, אבל דרך שלשת ימים נלך במדבר ושם נזבח הרבה פעמים כאשר יאמר אלינו וצריכים אנו לזבוח תחילה כאן כדי להקהות שיניהם ואח"כ נזבח במדבר.
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
כתיבת תגובה