כל המצוה אשר אנכי מצוך וגו'" (ח, א)
לכאורה קשה, שהיה לו לומר כל המצוות בלשון רבים? ואפשר לומר, שידוע [ליודעי ח"ן] שכל מצוה כלולה מתרי"ג המצוות כולן. וא"כ מי שעושה מצוה כתקנה לשם שמים, ממילא כאילו קיים את כל המצוות. ומלת "כל" באה להורות שיעשה המצווה בשלימות בלי חסרון ופנייה אחרת ושיגמרנה כתקנה. וזהו שאחז"ל "כל העושה מצווה וגומרה כתקנה לש"ש כדאי הוא לזכות לעוה"ב, וכאילו קיים כל המצוות". והטעם שנחשב שקיים את כל המצוות כדאמרן מפני שכל מצווה כלולה מתרי"ג. א"נ, מדבר בעסק התורה שהיא מצווה אחת מתרי"ג מצוות. והשמיענו שמי שעוסק בתורה כאילו קיים את כל המצוות בפועל. וזהו שאמר בהמשך: "אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות". ר"ל, שאם אתם עוסקים בתורה ושומרים אותה כאילו עשיתם את כל המצוות, וזהו אומרו "לעשות" (והמפרשים פירשו, שלמעלה כתוב: "שקץ תשקצנו" ומדבר בעבודה-זרה וכל הכופר בע"ז כאילו קיים את כל התורה כולה). ולזה אמר בלשון יחיד שהיא מצוה אחת וכוללת את כל המצוות.
(חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו וגו'" (יא, ד)
לכאורה נראה שפסוק זה לשונו אינו תואם ראשו לסופו. שהיה לו לומר: לחיל מצרים לסוסיהם ולרכבם אשר הציף מי ים סוף על פניהם. או שיאמר: לחיל פרעה לסוסיו ולרכבו שכן אמר הכתוב בפר' בשלח: "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וגו'"? ואפשר לומר שכוונת הכתוב על-דרך מ"ש בזוהר הק' בפ' בשלח, על הפסוק (יד, כה): "ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים", שהשר של מצרים שלמעלה נקרא מצרים והוא שולטנא דמצרים לתתא. וזהו סוד מאמר הכתוב (ירמיהו מו): "על מצרים ועל פרעה ועל הבוטחים בו". ופירוש הכתוב בפר' בשלח כך הוא – ויאמר מצרים שלמטה, אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים שלמעלה שהוא השר. "דכיוון דאתעדי שולטנותא דמצרים לתתא, בקדמיתא אתעדי שולטנותא דמצרים לעילא דאיהו שולטנא דילהון" ע"ש. ולפי"ז נראה שכוונת הכתוב כאן – "ואשר עשה לחיל מצרים וגו'" ר"ל: לחילו של מצרים שלמעלה שהוא השר הנקרא מצרים, דהיינו לסוסיו ולרכבו של שר מצרים שהם מצרים שלמטה.
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
כתיבת תגובה